מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
הרבה מאבקים ידעה היהדות על המשך קיומה. זרמים שונים היו בה והיו זמנים שזרמים אלו היו רוב מניין של העם. פעמים הם היו רוב בניין ופעמים שהיו רוב מניין ובניין (מי זוכר שהקראים היו כמעט מחצית מהעם היהודי? מי יודע שהצדוקים היו רוב מניין ובניין בסנהדרין? ומי זוכר שמאמיני שבתאי צבי שר"י היו רוב מניין ובניין ביהדות העולם?). בחסדי השם מעולם ועד עולם עדיין מצויים בקרבנו אנשים מאמינים בו יתברך, כמאז וכשנים קדמוניות.
אמנם, לא כל הלובש שחור-לבן או כל המתקרי 'חרדי' אכן מאמין בו יתברך (שהרי חלקם מאמינים באמונות הקרובות לע"ז וחלק אחר רק 'משחק אותה' חרדי), אבל ב"ה שעדיין מצויים מאמינים לא רק בקרב בעלי התשובה, אלא גם מתוך החרדים-מבט.
בצוקי הזמנים ובירידת הדורות מתכהות תפיסות והבנות בסיסיות ביהדות ואנשים המוניים מצרפים לגופה של היהדות תוספות, שלעיתים חשודות עד כדי קריבה לע"ז ר"ל. הרגשת הקורבה לבורא יתברך ותחושת ה'ינחיני' נפחתת עם השנים. רוב אנשי דורנו מנוהלים ע"י המתיימרים לדבר בשמו יתברך וכבר נאמר שהפחד הגדול ביותר של החסיד הוא שמשמים יגלו לרב'ה את חטאותיו. למסתכל מהצד נראים הדברים כמו משחק-ילדים, בו ילד אחד 'משחק רעבע' וכל השאר נוהים אחריו. מוזר.
בדורותינו אלו במיוחד קשתה המשימה לעבוד
את השם בפשטות וכדרך אבותינו, עקב עבודת יחצנים זה זמן לשכנע אנשים שאין להם גישה
לקב"ה (ר"ל ועפ"ל) אלא דרך ובאמצעות 'אמצעי' כלשהו. גם בהרגלת
ההמון להאמין שאין לנו שכל ואנחנו צריכים רק לעשות מה שמורים לנו המורים (באופן
רשמי, גדולי הדור. בפועל, היחצנים ומקדמי האינטרסים השונים). התפיסה הרווחת, שלתורה
יש דעה יחידה מה נכון לעשות בכל נושא, נחשבת בעיני רוב הציבור כאבי אבות התפיסה
החרדית ומי שיודה בפה מלא בהבל הדברים, יחשב כ'לא חרדי'. העובדה שלתורה יש דעות
שונות על כל נושא וגם העובדה שהמתיימרים לדעת דעתו יתברך חלוקים כמעט בכל נושא,
אינה מספקת בשביל חרדי ממוצע להבין שמדובר בבלוף.
בשל כך, גם מי שמבין את המצב לאשורו נאלץ לדבר ולהתנהג כאילו השקרים הללו
הם אמת. אמנם, אחרי שסיימת לחתן את הילדים אתה יכול, באופן עקרוני, לעבוד את השם
באמת ולהפסיק לשקר, אלא שאז אתה כבול בכבלי המשפחה.
בכוח שלטוני זה (ובעזרת העובדה שרבים הפתיים במחננו) ממשיכים היחצנים והאינטרסנטים לשלוט בנו, עדי יבוא גואל.
אחד השקרים הגדולים המקובלים במחננו כאמת לאמיתה זו ההבנה שהקב"ה תובע מאיתנו להצביע לאות מסוימת בבחירות לכנסת המינים. איכשהו מצליחים שולטי-מוחותינו בשקר זה. על אף שיש כמה 'אותיות קדושות', נעשו הדברים מעין 'אגודה ודגל וש"ס בדיבור אחד נאמרו'. המציאות היא שרוב האנשים ממשיכים להצביע בעד נוגשיהם ואפילו מאותם עשרות אלפים שפנו למשרד התקשורת בבקשת הצלה מיד ועדת הרבנים לענייני תקשורת (ומגיניהם, בשתי הזרועות), ימצאו רבים שבבוא יום המבחן של הבחירות, יצביעו בעד אלו שמהם הם מבקשים להיחלץ.
לפעמים גדולי ישראל רואים לנכון להקים מסגרות קהילתיות רחבות. שתי מסגרות כאלו עולות לאחרונה לדיונים נרחבים כאן. האחת היא המסגרת של אגדות ישראל והשניה היא החינוך העצמאי.
התארגנויות אלו הינן התארגנויות טכניות. לא מהותיות ולא עקרוניות. העקרון הוא אך ורק לעבוד את השם ולקיים מצוותיו. המסגרות הם כלים טכניים לעזרה. לפני כמאה שנה ראו גדולי ישראל שנכון להקים גוף שיאגד את החרדים במדינות השונות. אגודה זאת נקראה אגודת ישראל וכמובן שלא כל החרדים הצטרפו למסגרת זו. עיתים, מתוך שלא רצו ועיתים, משום שמנעו מהם (בפולין, מנעו הגעררס את האלכסנדרס להיכלל באגו"י והללו הלכו במפלגה נפרדת לסיים הפולני).
גם המסגרת של החינוך העצמאי היתה מסגרת טכנית. באותם ימים כוננה המדינה זרמי חינוך והחשש הגדול היה שהחינוך החרדי לא יוכר כלל. בחסדי ה' הצליחו לאשר את 'הזרם הרביעי (שברבות הימים נקרא 'החינוך העצמאי'). מסגרת זו איפשרה לקיים מערכת חינוך חרדית במדינה. מסיבות כאלה ואחרות בחרו חלק מבני היישוב שלא להצטרף למסגרות החינוך העצמאי. חלק ממוסדות החרדים (חב"ד, צאנז) נרשמו בחינוך הממ"ד ושכקמה רשת החינוך של ש"ס היו שהעדיפו אותם על פני המסגרת של החינוך העצמאי. מ"מ מסגרת זו הנה מסגרת טכנית להעברת תקציבים ואין בה שום עקרון.
כיום, אנשים רואים קדושה במסגרת של אגו"י וכל הפורש ממנה כפורש מהשכינה ואפילו הקמה של מסגרת מקבילה (לא ממ"ח. רק קבלת תקציבים כנגד מבחני ידע) נתפסת כהתגרות בקב"ה ר"ל.
הבושה תכסה פני שאחרי שבעלז סידרו לעצמם את התקציב ממשרד החינוך, אומר הגרי"ג שהוא יסדר להם בתוך החינוך העצמאי. איפוא היית עד היום?? רק כשמגלים שאפשר להסתדר בלי לשלם שלמונים למלחכי פנכתך נזכרת שבעצם אפשר לכלול את בעלז בתוך החינוך העצמאי???
האיסור הגדול והנורא אינו האיסור לקחת את מה שמגיע לי בדין. האיסור הוא לגנוב מאחיך ושותפך את חלקו בעוגה.
תולעת ולא איש אני מול הגרי"ג - ועדיין
כל מילה במקומה עומדת. אוהב אני את הגרי"ג ומכבדו מאוד. אבל את האמת אני אוהב
ומכבד יותר.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.