דברי הרב הגאון דוב ליאור מתוך אתר הישיבה:
הסברת הביסוס ההלכתי לעלייה להר הבית והסבר הדברים: הרי הלכה פשוטה היא שטמא מת מותר ליכנס במחנה לוויה, כפי שלמדים בגמ' ממשה רבינו 'ויקח משה את עצמות יוסף עמו' – עמו במחיצתו. גם אין חולק על מה שכתב מרן הרב קוק זצ"ל בספרו 'משפט כהן' ועוד גדולי ישראל שאנו פוסקים כדעת הרמב"ם שקדושת המקדש מפני השכינה והשכינה אינה בטילה, וקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא, והנכנס בזמן הזה למחנה שכינה יש בו איסור כרת. הם הדגישו זאת כנגד אלה שרצו לפסוק כשיטת הראב"ד שכתב שהנכנס שם בזמן הזה אין בו כרת. אלא שיש לחלק בין מחנה שכינה (היינו המקום בו היתה העזרה שבה גם ההיכל וקודש הקדשים, ומדרבנן גם עזרת נשים) לבין מחנה לוויה שהוא חלקו הגדול של הר הבית. לאחר שחרור הר הבית במלחמת ששת הימים, ערך הרב גורן ועוד כמה רבנים מדידות. הם יצאו מנקודת הנחה ש"כיפת הסלע" עומדת על מקום שנקרא מחנה שכינה, ששם בזמננו אסור לעלות משום טומאת מת, שאין לנו אפשרות להיטהר. ומה שנקרא מחנה לויה - מי שטובל טבילה כהלכתה זה בסדר, שהרי טמא מת מותר ב"מחנה לויה" כנ"ל. מה גם, שחלק מהמתחם הוא תוספת מאוחרת של הורדוס ואפילו לא נחשב מחנה לויה, לדוגמא בדרומה של הרמה היכן שעומד "אל אקצא" וגם בצפון ליד שער השבטים. הרב גורן ועוד רבנים מדדו, הם לקחו בחשבון את גודל האמה (48 סנטימטר או 60 לדעת החזו"א). כמו כן, דנו לגבי "אבן זכרא" בכיפת הסלע, האם זהו מקום השיתין או מקום בית קודשי הקודשים. לקחו בחשבון את כל החישובים והספיקות, וכל מקום שהוא בספק אם הוא מחנה שכינה, לא עולים. משתדלים ללכת סמוך לכתלים, לא להיכנס לספק מחנה שכינה. אם סומכים על הרב גורן אחר שמדד, זה לא נקרא שחולקים על גדולי הדור היום. הרב גורן הוא אילן גדול שאפשר להסתמך עליו, כאן יש ביסוס הלכתי.
החשיבות הציבורית דווקא היום לעלות בזמנינו אנו ישנה חשיבות ציבורית לעלייה להר הבית. אם הציבור שלנו לא יעלה זה עלול להקל על המדינאים להסגיר את השטח לידי הווקף דה-יורה ודה-פקטו לגמרי. ולכן ישנה חשיבות של נוכחות יהודית במקום הזה כדי למנוע סחף בנקודה הזאת. אנו סבורים שגם גדולים שלפני עשרות שנים, בשעתו, הורו שלא לעלות, בנסיבות שנשתנו, נכון לעכשיו, גם הם היו אומרים כמונו. הרב טוקוצ'ינסקי בספרו 'הקודש והמקדש' חלק ה' קרא להקמת בית כנסת על הר הבית, לפני כתשעים שנה. ובזכות ההתעוררות למקום המקדש, יתקיים לנו המשפט בסוף ספר הכוזרי 'ירושלים אמנם תבנה כשיכספו לה ישראל תכלית הכוסף'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.