אדם ניכר בכעסו

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

נזכרתי בכותרת, משום שממש ברגעים אלו נכשלתי ונפלתי בכעס. סער הרגשות הזה זר לי למדי (איני זוכר מתי כעסתי פעם אחרונה) ואני עושה ניסוי ברגע זה לכתוב משהו בעת כעסי, כדי לראות אם בעת הרגעי, עדיין אחשוב שהדברים ראויים לפרסום. אם אתם קוראים מילים אלו, פירושו שעברתי את הביקורת העצמית הזו.

ר' חיים היקר העביר לי בקשת קורא שארחיב קצת את הדיבור על ההשגחה הפרטית, שכיום נתפסת בדרך מסוימת ובקדמונים נתפסת בדרך אחרת לגמרי.

השיבותיו שאיני יודע איך להתייחס לדברים. מצד אחד זה באמת נושא חשוב מאוד ומן הסתם כמעט כ"א חשב עליו (ורובם טועים בו), אבל מצד אחר, חוששני להחריב עולמם של תמימים. הפונה ביקש שארחיב ואפרט ואביא מ"מ והדבר יצריך כתיבה מרובה ואיני יודע אם יש טעם לכתוב מאמר קצר.

עכשיו ר' חיים חזר אלי וסיפר לי שהיתה לו שיחה ארוכה מאוד עם ראש ישיבה מהארץ שפנה אליו בבקשה שיחסום את כתיבתי כאן. לדבריו, אני מעורר שאלות וקושיות ויש בחורים שקוראים מהארץ וכל אמונתם מוטלת לתוך ספקות.

עניתי לר' חיים (ואני שמח שאתם קוראים מילים אלו, כי משמע שהוא מסכים איתי שהדרך הנכונה היא פשוט 'לפתוח את הדברים'), שמלבד היותו המרא דאתרא, אני רוחש כבוד לניסיונו הרב עם הציבור (כמעט שילם בחייו על דבקותו ביושרו) ומעבר למה ששלחתי לו על שבועות, נחשוב מה ואיך נכון לפעול.

אח"כ כתבתי לו מכתב ארוך, שתימצותו כדלהן: זה מקומם ומרגיז אותי מאוד שרוצחי הנשמות הללו באים לסתום את פי 'בדרך יפה'. אני כותב כאן דברים נכוחים, עם מקורות מחז"ל וראשונים ורבותינו וכל הזמן התגובות עוסקות רק בהכפשות וסתימת פיות. איני מתרשם מטיעונו של ראש הישיבה הנכבד שאני מעורר ספקות ושאלות, משום שאם יש לו תשובות, הוא מוזמן לכתוב אותן כאן - ולא רק שני בחורים יהנו מזה, אלא העולם כולו.

אם אין לו מה לענות, אז מה הוא עושה עם השאלות כלפי נפשו פנימה?? מה הדרך המעוותת  הזו של סתימת פיות של אחרים? זה מצער ששני בחורים נמצאים בסכנה, אבל יש לי חדשות בשבילו: כל מי שנמצא לידו נמצא בסכנה! אם הוא ראש הישיבה שלהם ואינו יודע לענות על שאלות שאני מעלה כאן (ותאמינו לי שאני מצנזר עצמי וכל הזמן שוקל מה כן לכתוב ומה לא לכתוב - ויש שקוראים כאן גם דברים שלא כתבתי וד"ל). אם אין לו תשובות, אז בבקשה שיתפטר וישב ללמוד קצת וכשיהיה לו מה למכור לתלמידים, אז שיחזור להיות ראש ישיבה.

אבל אם כל מה שהוא יודע לעשות זה לסתום פיות, אז יש לי חדשות רעות בשבילו. הבחורים חושבים על השאלות מעצמם. תתפלא לשמוע אבל דרך אדם שבעת התבגרו הוא שואל את עצמו למה אני שומע להורי? ומי אמר שרבותי צודקים? וכדו' שאלות שהן כמעט מהכרח הגדילה מילדות לבגרות.

התפקיד של ראש ישיבה - וכל מחנך - הוא לא לסתום לתלמיד את הפה, אלא אדרבא 'ארחב פיך ואמלאהו'. לא רק לשאלתך אענה, אלא גם ארחיב לך ואראה לך מה דיברו בזה הקדמונים וכו' וכדו'.

יש כת מסוימת בתוך היהדות החרדית שכל כוחה מתבטא בסתימת פיות והכאת כל מי שחושב אחרת מהם. אם לחברותא קדישתא דא, אתה מתחבר נפשית, אז בבקשה תחוב את מכנסיך לתוך גרביך - כי זו הדרך הבדוקה והמנוסה ביותר לתחוב לשם גם את השכל בהזדמנות זו.

יש לי חדשות בשבילך. יש עוד רבים שחושבים כמותם, אלא שאינם משתפים אותך. והאמת? האחרים צודקים ולא השניים ששיתפו אותך, כי עובדה שמה שאתה עושה זה במקום לשלוח לי שאלות הבהרה דרך ר חיים (כפי שעושים מי שבאמת רוצים להבין) אתה פונה אליו בבקשה שיסתום את פי. ומה אם יסתום? אז הרמב"ם יסתום? כל הגמרות והראשונים והגאונים שאני מצטט כאן יסתמו פיותיהם?? ומה עם האמת, גם היא צריכה לפנות דרך לבורות שאתה מתעקש להחזיק בה??

מכובדי ראש הישיבה. לא שני בחורים מוטלים כאן על כף המאזניים. שלשת אלפים בחורי ישיבה מוטלים כאן. זה המספר השנתי של הנושרים מהישיבות שדוגמתך עומדים בראשם. ההפסד לעמישראל נובע לא מאחד אפס כמוני שכותב כאן, אלא מכך שאחרים רואים עצמם כמחנכים וכל שהם עושים הוא למנוע שאלות. אין דרך טבעית שבחור לא ישאל. הדרך היחידה היא שהם לא ישתפו אותך. אתה יודע מה קורה אז? הם הופכים להיות ריקים ופוחזים מבפנים. בחוץ נשארים חרדים למהדרין, אבל מבפנים הכל ריק ורקוב.

סיפר לי פסיכולוג שעובד עם זוגות בירושלים נתונים על מצב שמירת (ליתר דיוק אי שמירת) טהרת המשפחה בקרב הנראים הכי חרדים בעולם והזדעזעתי עד עמקי נשמתי. זה המצב של עם ישראל כיום? הוא ענה לי שבירושלים נפוצה דרך החינוך הכופה וזו התוצאה של זה.

אז את מי נציל, את השניים שגורלם נפל להיות בישיבתך, או את שלושת אלפי הנושרים בכל שנה??

ואם אתה רוצה תשובות לשאלות שאני מעלה כאן. אדרבא ואדרבא, תפנה לרבותיך ותבקש ללמוד תורה מפיהם. מקווה שהם יענו לך ולא שיסתמו לך את הפה. ואם יהיה לך מה לתרום לדיון לגופם של דברים, יותר מאשמח.

ועדיין אני כועס. ועדיין אני תוהה אם אמצא את השורות הללו כשרות לשליחה לפרסום.

 

חרדי בעולמו