לו''ז המחבלים שנתפסו בחיים:
יקחו אותם לבדיקת רופא, הם יוכלו לעשות מקלחת טובה, לקבל שתיה ואוכל,
קצת מכות בחקירת שב''כ אבל רק עד איפה שהייעוץ המשפטי מרשה.
אחר כך יכניסו אותם לתא מעצר, עם מזרן, כרית, שמיכה...
הם ימתינו בנחת למשפט שלהם, ויקבלו ביקור מהמשפחה,
כמובן טלפונים חופשי...
בהמשך יגיע המשפט ואיזה עורך דין ערבי יבכה מול השופטים כמה היו הצעירים האלה חסרי תקווה, מושפעים מההסתה, וכמובן יזכיר לטובה את העבר הבטחוני ה''שקט'' שלהם.
השופטים הצבאיים, בוגרי קרן וקסנר, יקצבו את 'עונשם' המגוחך לתקופה מסויימת, 20 שנה או משהו כזה,
כמובן לא בצינוק, אלא בכלא מהודר, בו יש קנטינה מפוארת, שב''ס שמסרסר בקצינות יהודיות,
בכלא הישראלי הם יחיו חיים יפים יותר, תמיד יהיו מים חמים במקלחת, כשהם ירצו הם יוכלו לעשות תואר, להגיש בגצים, לקבל תמיכה מח''כים ערבים, לאיים ב''שביתת רעב'', הם תמיד יקבלו טיפול רפואי, בלי לקבוע תור ובלי לחפש חניה.
וכל זה כמובן - על חשבוננו, הישראלים הפראיירים שמשלמים מלא מלא מיסים.
ואי שם, בשלושה בתים יהודיים, יהיה אבל תמידי.
לא יהיה אבא שיעשה קידוש.
לא יהיה אבא שמפרנס, שתומך, שמלווה את בניו לחופה.
לאט לאט שמו יישכח מהציבור - ורק אשתו והילדים יצטרכו להתמודד יום יום, עם המחשבות הנוראיות, באיזו אכזריות קיפח אביהם את חייו, והאם ניתן היה למנוע את הרצח המזעזע הזה,
בשקט בשקט יגדלו פה 16 יתומים אומללים, שיצטרכו לשלם ארנונה (המחבל לא) - לקבוע תור לרופא (המחבל לא) - להדליק בוילר בכל ערב (המחבל לא) ובעצם לכל אורך חייהם - החיים שלהם יהיו אומללים ומסכנים, ואילו של המחבל יהיו מאושרים ושמחים.
אחרי 20 שנה,
כשהפצע עוד לא יגליד, כי פצעים כאלה לא מגלידים לעולם,
ייפתחו שערי הכלא, המחבלים הארורים יסעו הביתה ויתקבלו בתשואות,
וכמה יתומים יהודים ימשיכו לנגב את הדמעות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.