שלום וברכה מורי ורבותי!
מספרים שפעם עמד ילד ליד רבי שלמה זלמן אוירבך, זכר צדיק וקדוש לברכה, ורצה להצטלם.
הוא עשה זאת בפחד ובמורא. הוא נעמד ליד הרב והגניב מבט אל עבר המצלמה. רבי שלמה זלמן שם לב לכך, לקח את הילד, קירב אותו אליו, ניקה את החליפה מהאבק, או מכל דבר שהיה עלול להיות עליה, וחייך אל עבר המצלמה, ואמר לצלם: "עכשיו תצלם".
סיפור דומה לכך מספרים על מרן רבנו עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה. שפעם, בביתו, כאשר הגיעו אליו אנשים להתברך ולהתייעץ, הביאו עמם את בנם הקטן כדי שיגלח הרב את מחלפות ראשו, למען מנהג "החאלקה" הקדום.
אבל הקטן נבהל, ראה את גדול הדור, ראה מספריים, וזה מאוד הפריע לו, הוא התחיל לפרוץ בבכי. הרב עובדיה קם אליו, אבל הילד הבין שכבוד הרב מגיע אליו בצורה מאיימת, ברח ויצא מהדלת. הרב עובדיה רודף אחריו, ובתחנונים מרצה אותו ומבקש ממנו לחזור ולקבל ממתק, ואף לאחר מכן הקדיש לו כרך מסדרת ספריו "יביע אומר".
מורי ורבותי!
שני ענקי הרוח הללו, וכמנהגם של כל גדולי ישראל, מעולם לא חשו את עצמם גבוהים, רמים ונישאים כל כך עד אשר כל ילד היה נראה בעיניהם כמשהו שאין צורך להתייחס למצב רוחו.
אין מישהו שנמצא בסביבה שלך, ולא שווה וראוי ליחס חם ואוהב ממך!
אם גדולי ישראל ידעו להתנהג בצורה כזו, כל אחד מאיתנו צריך להתנהג כך, קודם כל עם בני הבית שלנו, אבל גם לאנשים זרים.
ילד קטן, גם אם הוא אדם בלי גיל, בלי רמה, בלי עבר ובלי עתיד, כי לא משנה מבחינתך מה עבר עליו ומה עובר עליו, אתה אמור להעניק לו את המקסימום של הטוב שיש בחיקך.
כי כמנהגם של גדולי ישראל, כך ננהג גם אנו, ובראש ובראשונה עם בני ביתנו, עם ילדינו, שעלינו המחויבות האמיתית לשלומם ולטובתם.
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.