שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשת כי תשא!
ובפרשתנו אומר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל להביא את מחצית השקל. "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה'" (שמות ל, טו).
"הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט", וכאן כולם קמים ושואלים: "מה זאת אומרת, ואם אני רוצה להביא יותר? למה אתה אומר לי לא לשלם מעבר למה שאני רוצה?"
הלוא להזכירכם, בפרשיות תרומה ותצווה, כאשר התורה דברה על התרומות, התלונות היו הפוכות:
"למה אתה דורש ממני תרומה גדולה בגלל שיש לי?",
"האם אתה יודע מה חסר לי באמת בחיים?",
"האם אתה יודע אילו קשיים אני עובר?",
"האם אתה מבין שכאשר אני רוצה לתת, אני אתן בלב נקי ושלם, ולא אצטרך את הדרישה הזו?".
הלוא כל אותם "נדבנים" במרכאות, כאשר פונים אליהם אותם גדולי תורה ויראה, ומבקשים את תרומתם, יש להם מספיק תירוצים עד כמה הם לא יכולים ולא ראויים, והם יחליטו לבד מתי יגיע הזמן לתרום.
ודווקא כאשר אומרים "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט", יש בהם פרץ ורצון טוב לשלם יותר ממחצית השקל…
שימו לב טוב מורי ורבותי!
בטבעו של האדם, הוא מוכן ואוהב להעניק לאחרים.
אולם בטבעו מסתתר משהו נוסף, הוא אוהב מאוד לעשות זאת בצורה מרשימה, כאשר כל העיניים נישאות, וכל הפיות משבחים ומהללים את המעשה הנאצל.
היה אומר הרב שטיינמן זצ"ל, כאשר ביקשו ממנו לשבח ולפאר את הנדיב האלמוני שהגיע ומוכן להעניק הון תועפות לבניינה של תורה: "חבל לכם, אותו שכר עצום הממתין לאותו נדיב, הולך להיחתך בחמישים אחוז לפחות בעקבות הכבוד והיקר אותם אעניק לו. אבל אם אין ברירה, וזהו התנאי שלו לתרומה, הרי שאעניק לו את שכרו כאן בעולם הזה, במקום השכר המובטח לו לעולם הנצח".
אם יש לך את האפשרות לתרום את הסכום הקטן לעיני כולם, ואת היתרה להניח בקופת הצדקה בשקט ובשלווה, ולהפוך את המצווה למאה אחוז שלך, עם שכר אמיתי בזה ובבא, אל תבזבז את תרומתך על כבוד, אל תבזבז את שכרך האמיתי, על שכר בר חלוף של הערכה ועיניים מעריצות.
ברכת שלום ומבורך ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר ומעריץ ומה לא?
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.