מאת: חרדי בעולמו
אחרי ששמנו לב שיש לנו נטיה פנימית להכביד על עצמנו ולקרוא לזה 'להחמיר' ושככל שאנחנו יותר 'קשים עם עצמנו' כן אנחנו מרגישים יותר צדיקים ויר"ש, ואחרי שהתבהר לנו שתעשיית הכשרות יצרה-ממילא נטיה מגזרית שלמה של להחמיר ולאסור כל דבר שיש בו משהו שמישהו אסר אותו, צריך לומר כמה מילות תודה וחיזוק למערכות הכשרות 'שלנו'.
מתן הכשר, מצריך הכרעות בכמה תחומים. התחום הראשון הוא, הפסיקות ההלכתיות. השני, הוא קביעת הנהלים לפיהם יפעל ארגון הכשרות. כי לא יעזרו שום קביעות הלכתיות, אם לא שמומחה ניהול יכין 'תשריטים' כיצד להבטיח שהדברים אכן יעשו בהתאם לדרישות. למשל, הוחלט שצריך להחמיר בבישול בכלי שלישי, אבל אם לא נקבע איך מעבירים את המוצר מכלי ראשון לכלי שני ואיך זה עובר מכלי שני לכלי שלישי וכמה זמן השהיה צריך לתת בין כל ההעברה ומה תהיה צורת הכלי של כל שלב (כדי שנוכל להבחין במבט-עין באיזה שלב המוצר נמצא) וכדו'. כל אלו נקראים נהלים. גם אם תקים מערכת כשרות בראשות גדולי תורה ופסיקה, הארגון שלך לא יהיה שווה כלום, אם לא יהיו לו נהלים ברורים וקבועים, שמבטיחים שהדברים אכן יבוצעו בהתאם לפסיקה ההלכתית.
החלק השלישי הוא מערך הפיקוח. גם מערך הפיקוח על המפעלים , גם מערך הפיקוח על ההפצה, וגם מערך הפיקוח על הפיקוח. לצערנו הרב, כבר היו שערוריות שמשגיחים התגלו כלא ראויים, אם בזדון ואם בשגגה. כאן נכנסת בעיה אחרת של קהלנו הקדוש והוא עניין העדפת משפחה ומקורבים, אבל נדלג על זה הפעם. גם זה חלק שאם אינו מתופעל ברמה הכי גבוהה, צפויות בעיות וצרות (בעיות מבית וצרות מהמתחרים).
החלק האחרון, הוא החלק שהארגונים 'שלנו' מיוחדים בו לעומת כשרויות ברמת 'רבנות'. מהבחינה ההלכתיות-נטו, מן הסתם 'הם' קרובים יותר להלכה (ואנחנו יותר בחומרות ומנהגי קהילות ומתחרים). מבחינת הנהלים הם באמצע הדרך, אבל מבחינת מערכת הפיקוח, בזה אנחנו עוברים אותם בהרבה. אצלנו יש השגחה על גבי השגחה ונוכחות מסיבית של אנשים ולא במערכות זולות יותר שמסתמכים על קולות שונות.
בחלק הזה נוצר מעין שו"ע חמישי. נוצרו נורמות של הקפדות ואי היסמכות על ההלכה הפסוקה מדורי דורות. האם אכן צריך להוציא דבר מחזקתו ולבדוק דג דג? הרב לנדא סמך - כפי הדין - על בדיקות מעבדה לקוקוס, באו הבד"ץ והחליטו לשלוח משגיחים לאיי הקוקוס. קוקוס-לנדא עלה פחות מחצי ('אריה' ו'ארזי נא'). ובזה העמידו נורמה של 'השגחה מתחילת החליבה' על הכל. זה לא באמת נושא הלכתי, אלא תחרות על הַנִּרְאוּת. מכאן צמח שורש גדול של החמרות שלא כדין. דווקא לחלק גדול מציבור המקפידים-מאוד אין כסף וחלק גדול מהחומרות, נופל ממונית על אחרים. האם זה כדין?
לעומת זאת, יש בעיות קשות בתחום הכשרות - כמו בתחומי הלכה נוספים, שבאמת מצריכות יישוב הדעת גדול - ואין נראה מי שמתקרב בכלל לדון בדברים.
לפני כ-100 שנים מנתה אוכלוסיית העולם כ-2 מיליארד בני אדם. היום חיים על כדור הארץ כמעט 8 מיליארד בני אדם, שלהם צרכי קיום ותזונה - מאותם משאבים. כנגד מספר האוכלוסין שגדל כל הזמן, שטח הקרקע הראוי ואפשרי לגידולי מזון, מצטמצם והולך. כמו"כ יש מחסור עולמי גדל והולך במים ראויים לשתיה. בישראל, רוב המים הינם מי ים מותפלים. כדי להפיק קילוגרם אחד של בשר בקר יש צורך ב-20 אלף ליטר מים – פי 50 יותר מכמות המים המושקעת בייצור קילוגרם אחד של חיטה. כמות המים הדרושה ל"ייצור" קילוגרם דגים עומדת על 17-20 אלף ליטר מים בממוצע
העולה מן הדברים הוא שהעולם חייב להמציא מזון שיחליף את הבשר. כבר כיום מושקעות חברות ענק ביצירת בשר שייוצר במעבדה. שיהיה ברור, לא מדובר על 'תחליפי בשר' (כמו טבעול) אלא בבשר ממש, אלא שדרך גידולו יהיה לא בעלי חיים שֶׁגְּדֵלִים ואוכלים אותם, אלא שהמציאו שיטות לגדל בשר מתוך בשר. בראשית מביאים למעבדה מרכיבי בשר ומזה מיצרים כאילו בשר וממנו מיצרים עוד דור של 'כאילו בשר', עד שהתהליך הינו ללא בשר כלל. זה יהיה 'בשר ללא בשר'. בהתאם, גידול בעלי חיים אמור להצטמצם וסביר שגם החלב יהיה 'חלב ללא חלב'. עכשיו תגידו לי מה יהיה עם כל דיני הכשרות?? הרי כבר לא יהיה בשר אמיתי ולא חלב אמיתי ואין שחיטה ואין שום דבר שמזכיר לנו את כל דיני הכשרות? לא יודע, אבל מן הסתם 'נשמור כשרות' באיזו דרך, שכרגע עדיין אף אחד לא נתן דעתו על זה.
גם כיום ניתן לשמור שבת על פי ההלכה ללא פקפוק כלל, אם נשאיר בחדר השני מסך דולק ובו שירי שבת/סרט חינוכי/דרשות ושיעורים של רבנים. המסך יוזן מחשמל בגנרטור והשיעורים? קודש קדשים! מה הבעיה עם זה? הבעיה היא שככה נאבד את השבת לגמרי. הלשון ההלכתית תקרא לזה 'עובדין דחול', אבל בתכלס זה איבוד כל השבת שלנו.
תארו לעצמכם מצב שאפשר לדבר בטלפון, לנסוע בחשמלית וכו' והכל ללא עבירה כלל. הרי נאבד את כל היהדות שלנו. אז מה עושים? מוסיפים ומחדשים איסורים, כמובן. אותו דבר יקרה גם עם המזון.
אנחנו דנים כאן לא על חיטה שצמחה בעננים, אלא
על מציאות החיים שצפויה, ככל הנראה, לדורות הבאים. מוזר, אבל אין מי שחושב קדימה.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.