מאת: חרדי בעולמו
בימים אלו מסתובבות שמועות/ספינים אודות הסדר טיעון שמתבשל בין ביבי לרודפיו מכנופיית שלטון החוק.
ככל ששני צידי ההסכם מיצגים חלקים מובחנים בעמישראל (והם מיצגים), נמדדת הסתייגות גורפת בשני הצדדים מהגעה להסדר, במקום למיצוי הדין.
מצד אנשי כנופיית שלטון החוק, מתרחבת האכזבה מכך שהפרקליטות לא תעמוד על זכותם של אזרחי ישראל למערכת פוליטית נקיה מנוכלים ועבריינים. לטעמם, אשמתו של ביבי וודאית וכל שנותר הוא רק לקובעה בפס"ד. העובדות שמתגלות במהלך המשפט (שחוקרי המשטרה חיפשו אשמה והיו מוכנים לתת תמורתה כל מחיר, גם כשעדיין לא היה ידוע מהי אותה האשמה, דבר האסור בכל חוק בכל מדינה - מלבד דיקטטורות מוכרות) אינן מזיזות אותם מעמדתם.
בצד 'שלנו' קיימת אכזבה רבתי מכך שביבי שוקל לוותר על הוכחת חפותו ('אין כלום, כי לא היה כלום'), בתמורה לוויתורו על מנעמי השלטון. כולנו הרגשנו שהועמדנו לדין-מרומה-בזדון. אין לי ספק שההאשמות 'תפורות עפ"י מידה' (כפי שהוכח כבר בבית המשפט) וכי אין אדם נורמלי בישראל שיצא זכאי אם תושיב עליו מאות חוקרים למשך שנים. אדרבא, העובדה שכל שמצאו לטפול עליו הם רק מילים ערטילאיות (כמו 'מרמה והפרת אמונים', שלדעת כולנו זה בדיוק מה שעשו משפטרה והפרקליטות והמצאת 'עבירת שוחד' ליחסי פולטיקאים-עיתונאים מאז ולתמיד) מעידה שהאיש זהיר מאוד.
איני בא לדון כאן בהוכחת שפלותם ורישעתם של החוקרים והפרקליטים, מפני שלא נרוויח מכך מאומה. הם מה שהם, גם בלי התיקים שתפרו לביבי. לעומת זאת, העובדה היא שביבי מעולם לא יצא 'לנקות את האורוות' המסריחות הללו, עד שהדבר לא נגע אליו אישית, עומדת בהחלט לחובתו.
גם אין לי עניין לציין שוב את הידוע-לכל-מתבונן, שביבי הוא הגורם העיקרי לכך שהשלטון הימני-מסורתי בישראל אבד לנו. החיבורים הלא הגיוניים בין חלקי הקואליציה נשענים אך ורק על שנאת-ביבי. ההצלחה שלו להשניא עצמו על חבריו ושותפיו, הנה אחד מהקסמים המופלאים שלו. אין ספק שהאיש מוכשר ברמות-על ואין ספק שהוא עשה לטובת היהדות הנאמנה לא מעט (אם נרצה להיות מדוייקים יותר נתנסח כך 'עשה לטובת עצמו, גם כשהדבר היה כרוך בתשלומים לשותפיו החרדים'). אין לקחת ממנו את זכויותיו הרבות ואין סיבה להתעלם מהנזק העמוק שהביא על המערכת הציבורית בישראל.
עד לפני 50 שנה, לא העזו אפילו מנהיגי מפא"י להציע עצמם לתפקיד כלשהו. הם חיכו שאחרים יציעו אותם. בהמשך, התחילו למשוך בחוטים כדי שאחרים יציעו אותם. בהמשך, התחילו לקמבן שאני אציע אותך לזה ואתה תציע אותי לזה וכו'. כך הלכה המדינה והתדרדרה ממצב שהיה ברור לכל בר דעת שמי שרודף שררה או אינטרס, הוכיח בזה עצמו שאינו מתאים לתפקיד ציבורי. אקצר ואציין שביב הביא את כולנו (כולל המועצגתים) למצב בו ברור שהאינטרס האישי/כיתתי הוא מעל לכל. הוא דחק החוצה משורות הליכוד כל שביב-כשרון והקיף עצמו באנשים שהזכרת שמם מעוררת את רפלקס ההקאה. המעלה היחידה שנדרשת מליכודניק כדי להתקדם, אינה הטבה כלשהי עם העם, אלא נאמנות מוחלטת לפיהרר. את מחיר השינוי הזה, אנחנו משלמים ונשלם לאורך דורות.
ביבי מעולם לא העדיף אינטרס אחר, מעל האינטרס של ביבי/נתניהו. כשביבי שוקל אם להגיע לעסקת טיעון עם רודפיו-רודפינו אין שם שמץ שיקול אידיאי כלשהו. השיקול המרכזי הוא כנראה הכסף. כנופיית שלטון החוק אוסרת עליו להיעזר במימון משפטו בכספי אחרים. משכך, ביבי נאלץ להוציא כסף מכיסו - הדבר השנוא עליו ביותר. כשהברירה האחרת היא לחסוך כמה מיליונים ולהשתחרר לעשות הרבה מיליונים בתמורה להרצאות ולמינויים עולמיים שוודאי יגיעו, טובת העם או המדינה אינם שיקול.
ביבי מעולם לא העדיף את טובת המחנה, שחכי"נו וגדוילנו כה הקפידו לשמור עליו עבורו, על פני טובת עצמו. אם טובת המדינה היתה לפניו, מזמן הוא היה מתפטר מתפקידו ומנהל את הדברים 'מאחורה' (כמו שדרעי עשה ויעשה היטב). לא. לא טובת עמו או מחנהו עמדה לנגד עיניו. אך ורק טובת עצמו. מעולם.
עם כל הביקורת הקטלנית שלי על אישיותו והתנהלותו של ביבי, עדיין הרגשתי מותקף ביחד איתו. ההתקפה לא היתה נגד ביבי האיש, אלא ביבי המנהיג. כשהוא מוותר (אם) על המאבק המשפטי, הוא מוותר על נכס שאינו שלו.
כל דרך איש ישרה בעיניו וכשם שהרבי זצ"ל עודנו שליט"א וכשם שברלנד הוא ציס"ע וכשם שולדר הינו זצ"ל, כן דרכו של כל איש בנושאים 'שלו'. כל אחד יש לו את המקומות בהן הוא דבק באמונתו העיוורת, גם כשהעובדות מכות בפניו.
מה שהקב"ה מביא לידיעתנו זה רק דברים שאנחנו יכולים ללמוד מהתבוננות דרכם. מי שמתבונן ומגלה משהו שבו הוא ממשיך לאחוז בדעתו-מאמש, גם כשהנתונים השתנו, זוכה וחי את חייו בעולמו יתברך.
השאר, נמצאים כאן על תקן של סטטיסטים, כנראה.
מה איתך?
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.