לע"נ חיים אליעזר בן יבלח"א שלמה
מאת: חרדי בעולמו
דבר נפל בישראל. ההתאבדות, שהיתה הדבר הכי
דחוי ביהדות. עד שכמעט נכון היה לקרות לה 'דבר אחר' לולי שהטייטל הזה תפוס כבר,
קבלה לגיטימציה.
לא נכנס כאן לשורשי האיסור, אבל מקובלותו המוחלטת כה חזקה, עד שלא צריך היה לדבר בזה כלל. בלי דיבורים ידע כל בר ישראל שהדבר הזה הוא מחוץ לתחום ממש. עוני מכפיר, אסונות, פגעים, פוגרומים ומכאובי אין קץ סבל עמישראל לדורותיו, אבל לא נשמע דבר כזה שיהודי יטול את נפשו בכפו. הקבורה מחוץ לגדר סימלה חוסר קבלה, אפילו שעם המתים לא עושים חשבון.
דבר נפל בישראל. אדם רצח את עצמו - על כבודו אשר חולל בינתיים ומוכתר בתואר זצ"ל ב'עיתונם של גדולי ישראל'. למרבית המכאוב, לא זו בלבד שהרוצח-הנרצח לא נקבר מחוץ לגדר (כמנהג המחודש), אלא שעוד זיצ"לו אותו בעיתונם ז"ל ובאו בטענות אל חושפי רעתו, כאילו החשיפה היא הבעיה ולא המעשים שנחשפו. בעיוורון שנאתם, מאשימים את הרב שמואל אליהו, כאילו בשל רדיפתו הפזיזה את הפוגע - שעשרות שנים נמנעו המאשימים מלעצור - התאבד המתאבד והוא האשם ברציחתו של הנרצח.
הדברים מעוותים בכמה פנים. בראש ובראשונה, אין שום סיבה להניח שהרוצח רצח בשל דבריו של המיזרוחניק הבזוי. מי סופר אותו בכלל בקהלנו?? הסיבה היותר מסתברת היא שבאותו יום יצאה ההודעה שהמשטרה תבדוק את הדברים. בו ביום נטל הזצ"ל את נפשו בכפו. ולדר לא ספר איש בחייו - ובמותו. נכון שקודם למכתבו האחרון כתב מכתב אחר (מודפס) בו הודה-במקצת, אבל סמוך להתרצחותו על קבר בנו, הותיר מכתב חדש בו הוא מאשים אחרים ומשים עצמו כאילו להד"ם - הגם שכבר הודה בפה מלא שחטא בחמורות שבחמורות.
איני דן אותו ולא הגעתי למקומו, אבל מכאן ועד הזצלתו, המרחק גדול מאוד!! יתר על כן, בקבלת רציחתו את עצמו (ואת סב נכדיו, שכה הזדקקו לסבם) בלי הסתייגות נחרצת, אנחנו פותחים פתח לגהינום. עד כה הסתפק העם בהיתר האחרונים לקבור מתאבדים בתוך הגדר (בטיעון מופרך שבימינו המתאבדים אינם שפויים, כאילו 'השתנו הטבעים' גם בזה). אף אחד לא חקר ולא דרש בזה וכנראה כה חזקה היתה ההסתייגות מהתאבדויות, עד שגם אחרי הסרת הטאבו הזו, עדיין אנשים לא התאבדו.
עכשיו, כשמתאבד-רוצח מקבל לגיטימציה, אל תהיו מופתעים מול גל של מתאבדים!. הביא כאן קורא נכבד את המהרש"ם שפוסק שאין דין מתאבד למי שמתאבד בשל בושה או עוני. ראו נא עד היכן מגיעים הדברים בחוסר הגיונם. בהלכה מדור דור היה ברור שכל הנוטל נפשו בכפו, מחוץ למחנה הוא. היוצא מן הכלל היחיד היה כאשר עשה זאת מי שהיה ידוע עליו שחלה בנפשו קודם לכן. בא המהרש"ם וטוען היפך הדברים. אם לבנאדם יש סיבה כלשהי להתאבד, כגון עוני או בושה, אזי יקבר בתוך הגדר ורק אם אין לו סיבה מסתברת כלל, אזי יקבר מחוץ לגדר! ההנחה המפוברקת כאילו הספיק המתאבד לחזור בו קודם צאת נשמתו, מתקשה 'להחזיק מים', כשבימינו ההפרש בין 'מעשה הרציחה' (הלחיצה על ההדק) לבין 'מעשה הנרצחות', הנה כהרף עין. אדרבא, מסברא זו היינו צריכים להחמיר בימינו יותר מבעבר. (אגב, איני גרפולוג, אבל מכתב ידו שהותיר אחריו, רהוט ויציב ולא ניכרת בו סערת נפש). כל עוד הדברים נחבאו עלי ספר, ניחא. עכשיו יצא לאוויר העולם שמותר להתאבד - אא"כ אין לך סיבה. שומו שמים. הפוסקים כתבו שגם כשהקלו בדורותינו, החריגו שזה רק למי שפתאום חטף את נפשו, אבל אם שמעוהו אומר קודם 'אעלה לגג ואקפוץ', חזר דינו (כלומר, מבוטל הדין המחודש שמתיר, בדיעבד, להתאבד) ואין להספידו ולהתאבל עליו וכו'.
גם האשמת המגלים פשעיו כאילו הם האשמים ברציחתו, חוטאת להגיון ומעוותת המציאות. לפי היגיון מעוות זה, המחבל המתאבד אינו אשם ברצח, כי הוא בסה"כ נלחץ ע"י היהודים שגירשוהו מנחלתו ובית אבותיו, משפילים אותו במחסומים והרגו את בן דודו בהפגנה בשנה שעברה. הוא הרוצח? הישראלים הם הרוצחים! הגיון מעוות זה, הופך רודף לנרדף ונרדף לרודף.
צריך להפריד בין הדברים. יש צדדים לכאן ולכאן בכל דבר. העובדה שאולי מיהרו לחרוץ את דינו קודם משפטו, כמו גם העובדה שהוא 'מהמחנה שלנו', אינו היתר התאבדות! תמיד ידענו שהחיים מורכבים, עכשיו מסתבר שגם המוות.
איני יודע אם אפשר לתקן את המעוות הנורא הזה ובוודאי לא שפל-אדם שכמותי. אבל גם לא נכון להשען על עובדת היותי עפר ותולעה. איני כדאי לעמוד מול איש, ק"ו בבשק"ו, שלא מול גדולי ישראל העושים אשר עושים ממיטב רוחם וליבם.
עדיין, מכשלה גדולה נפלה כאן ולפחות אקיים דברי הכתוב: קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ וכו' ופירש"י שם אלו תלמידי חכמים, שכל שגגתם פשע וכו'.
והוא רחום יכפר עוון.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.