מאת מענדי גרוזמן
מה היה קורה לו מסעדה בבני ברק הייתה מחליטה להפסיק להישמע להוראות הכשרות?
התעודה הייתה מוסרת. הרב היה מפרסם מודעה כי מחנות פלונית ברחוב פלוני הוסרה ההשגחה. כמות הנכנסים למסעדה הייתה צונחת ברגע. המסעדה הייתה נאלצת להחזיר את התעודה או להיסגר.
וזהו. אבן אחת לא הייתה מורמת.
למה? כי הציבור בבני ברק רוצה לאכול כשר. עניין של ביקוש.
אז מדוע אותו נוהל פשוט לא מופעל גם כלפי חנויות הסלולר, מה מלמד אותנו הטררם סביבן בחודשים האחרונים?
שהציבור רוצה לרכוש את מה שהחנויות מציעות למכירה. אין כאן דרישה ציבורית אלא הפעלת כוח על ידי מעטים. לכן, כשהמגנים על המאבק האלים טוענים "תנו לציבור החרדי לחיות את חייו כרצונו", כל שנדרש הוא להפנות כלפיהם בחזרה את אותן המילים בדיוק: תנו לציבור החרדי לחיות את חייו כרצונו.
ולמה זה, האם הציבור הבני ברקי מעוניין בסמארטפונים פרוצים?
לא. פשוט החנויות הללו לא מוכרות סמארטפונים פרוצים. חשוב לדייק שהמלחמה לא סובבת סביב זה. חטאם של החנויות הוא שהן מוכרות מכשירים מוגנים, של "הדרן" או "נתיב" וכדומה, והגוף המתקרא "וועדת הרבנים לענייני תקשורת", שלא מוכן שיתקיימו לצידו מערכות סינון אחרות, מגן בחרמה על הבלעדיות שלו בשוק.
זה כל הסיפור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.