שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו, והנה שאלה שלכם!
אבא אומר לילד:
"תגיד לאמא שאני אמרתי שבצורה כזו לא מדיחים כלים".
אבא אומר לאמא:
"תאמרי לילד שאם הבגדים שלו מרושלים, כנראה מישהי לא הכניסה לו אותם כיאות למכונת הכביסה, או לא גיהצה אותם נכון".
כל תלונה שמגביהה את עצמה, עד כדי שמגיעה לאוזניהם של הילדים, היא הרת אסון!
הבן שלך לא מבין עד כמה אתה מצחקק, עד כמה אתה רציני, עד כמה אתה אוהב את אמא, ועד כמה אתה שונא אותה.
בשלב הראשון בו ילד מזהה שאבא ואמא הם שתי רשויות נפרדות, הוא מבין שאין לו ברגעים אלה לא אבא מושלם ולא אמא מושלמת.
הבמה שמתחת לרגליו הולכת ונסדקת.
ילד שכזה מחליף במהרה את האהבה בתאווה, ומחפש את השקט והשלווה הנפשיים ברחוב.
אל תעשה שטויות!
גם אם באת היום ממש עצבני מהעבודה,
גם אם הגעת היום ממש כעוסה,
ונמאס לכם, ואתם לא מסוגלים לראות אף אחד לא מימינכם ולא משמאלכם,
תזכרו! את הילדים לא מכניסים לטווח של שלום הבית או של חוסר שלום הבית של ההורים.
הילדים תמיד יהיו מחוץ לטווח, הילדים תמיד יראו את ההורים כזוג מאושר ואוהב ללא עליות וירידות, אלא אך ורק בעליות ועליות גבוהות עוד יותר.
אם כאשר לא היו לכם ילדים הייתם מביאים דרור לתחושותיכם ומביעים אותם בקולניות,
תבינו, ברגע שהילדים נולדו, עוד לא צריך שיגדלו, לא צריכים לשמוע את הטונים האלו בבית, זה לא יקרה, בבית יהיה אך ורק שקט, רוגע ושלווה ומילים חמות ואוהבות האחת על השני והאחד על השניה.
ניתן, במקרים מסוימים, לצאת מחוץ לבית, לשדה, או אפילו בחדר השינה להינעל, ולהגביהה את הטונים.
אבל זה לא התפקיד של אף אחד מאיתנו, ובפרט, חס ושלום וחס וחלילה, לא לילד הילדים.
תמיד, בכל מצב רוח, בכל משבר, הילדים מחוץ לטווח, גם אם הם אמורים חס ושלום וחס וחלילה להבין באיחור שהיה משהו, וזה היה בלית ברירה,
אנחנו לא מובילים אותם לשם, אנחנו מראים להם אך ורק את האהבה ואחווה והשלום והרעות.
כך שגם אם חס ושלום וחס וחלילה לא הצלנו את הבית שלנו, לפחות את הבית שלהם ואת החיים שלהם נשאיר ניצולים, חיים, קיימים ובריאים.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.