שמחתו הגדולה של רבי אייזל חריף

מאת יהודי פשוט

חן חן לו להכותב תחת השם חרדי בעולמו שגורם לי מדי פעם קורת רוח ושפתים ישק משיב דברים נכחים..

קשה להתווכח עם האבחנה שהוא הביא בשם הרב דסלר שהיטשטשו הגבולות שבין מחנות החסידים והמתנגדים. ועבדכם זוכר את דרשתו של הגאון מפוניבז׳ זצ״ל בחנוכת הבית של הברסלבים ברחוב העבודה שבבני ברק בשלהי שנות החמישים שדיבר ברוח זה ותיאר את יהדותנו כביתו של יורד מנכסיו ששכח מכבר את תפנוקי עושרו אבל עוד מייגע ומצער עצמו על נימוסי שולחן העושר וסדרי ההגשה באוכלו את לחם עוניו..  

והיבנתי כבר אז בדבריו שאין אלה חדשות טובות כי מאחורי הסובלנות והאחדות היפה הזאת עומדת ההתרוקנות ותופעת מיעוט הלבבות כי מהמעט מזעיר  מיהדות האמת שנשארה בנו המתנגדים כחסידים אין כבר טעם לעשות חילוקים והבדלים.

וככל שהתבגרתי חשתי שיהדותנו דהשתא היא לא יותר יהדות הכרתית וערכית אלא התנסותית בבקשת ה Thrill וה High. וכמו שאמר השתיין החולה: יבוא הנס מכל מקום.. 

ואפשר לסכם את הנושא בסיפור הידוע על רבי אייז׳ל חריף רבה של סלונים שנסע עם ראש קהילתו בכרכרה בסוף החרף והסוסים החליקו העגלה קפצה באוויר והתהפכה ושניהם הושלכו חבוטים לתוך השלג הנרפש לצד הדרך.. ומששבה מעט רוחו של הגאון הוא פנה אל ראש קהילתו הגביר המוטל לצידו בשלג הקופא וגונח את נפילתו ואמר לו: נו.. חזק ידידי? ראוי לנו שנצא במחול ונשמח שנתקיים בנו כאן בבוץ תורה וגדולה ״במקום אחד..״ 

יהודי פשוט