מאת: חרדי בעולמו
אחרי שהודיתי כאן באשמת שייכותי לתת המגזר הליטאי, חשתי צורך להקהות הדברים, בעיקר על רקע הפלגנות הפושה במחננו.
כפי שספרתי כאן לא אחת, בזמנו, ההפרש בין
ליטאים לחסידים קָהָה מאוד. אף אחד לא בדק בציציותיו של חברו, לפי איזה נוסח הן
קשורות וההלוך ילך היה שכולנו אותו דבר וכל אחד נוהג כמנהג אבותיו ודי לנו בזה.
בהתאם, למדו בישיבות הליטאיות, באותם זמנים, בחורים רבים שהתפללו בנוסח ספרד ולא גאה ליבם של פותחי 'ברוך שאמר' על פותחי 'הודו'. האווירה היתה (במציאות, לא בסיסמאות) של נהרא נהרא ופשטיה. כך גם זכיתי ללמוד עם כמה בחורים, שברבות הימים היו לאדמורי"ם. אחד מהם היה מתמיד ויודע ללמוד, אחר הגיע לישיבה עם שני 'מלווים' ולא ממש למד משהו (זה הבחור שתמה עלי תמיהה רבתי שאיני מזהה, לפי שם משפחתו, שהוא אדמו"ר-בעתיד. באותם ימים טרם העליתי על קצה דעתי ששם משפחתו של מאן דהו יכול לנבא מה יצא ממנו...), שלישי התפרסם, בהמשך, בשבתו בבית האסורים והיו עוד רבעלך-לעתיד, שאף אחד לא התייחס לזה.
באותם ימים, כמעט שלא מצאת בחור ישיבה בעל מודעות וערך, שלא טעם מצוף טעמה של חסידות. אם בלימוד בספריה ואם בהשתתפות בחצרותיה ומנהגי החסידות לא היו זרים באותם ימים להרבה מהבחורים. לא פלא שלא מעט ליטאים נלקחו כחתנים לבתים חסידיים. אחיותי עוד למדו בסמינרים משותפים ורק כשבגור תפסו שבנותיהם לא רוצות לחיות עם געררס (ליתר דיוק 'עם תקונעס', מן הסתם) ופתחו סמינר לעצמם, מזה התגלגל שגם חסידויות אחרות הקימו לעצמם סמינרים ונוצרה הפרדה.
צריך לזכור, שבפוניבז' כיהן כמשגיח הרב דסלר זצ"ל, (שלא השתמש במילה הנפוצה-אז 'מתנגדים' והשתמש כתחליף ב'אנשי העולם') שבספרו 'מכתב מאליהו' ארוגים ושזורים רעיונות חסידיים וקבליים לא מעטים. במכתב פרטי ששלח לחסיד שהתגורר אצלו בעבר ועימו למד 'נסתר', הוא כתב שלדעתו כיום, שהחרדים חדא הם, מן הנכון לפרסם שכל הויכוח שהיה בזמנו בין הגר"א לבין בעל התניא (אודות הפשט בסוד הצימצום ו'סב וממלא כל') היה רק בדרכי העבודה הפרקטיים ולא במהות ח"ו (מכתבו מובא ב'הגדולים' עמ' 603 הערה 75). הוא גם יזם הקמת ישיבה מעורבת (מחסידות-וליטאיות) באירופה, אלא שהדבר לא קם.
כבר אז ידענו שיש מי שחוגר עצמו בגרטל עבה בכמה ליפופים, אבל אין שום מחיצה בין ליבו לערווה. כמו שידענו שיש ליטאים שרק קדמת כובעם כפופה בפני זולתם. אבל, איש איש עסק בעבודתו ולא בעבודת חברו (או העדרה).
כיום, המצב כנראה השתנה. זה התחיל, מן
הסתם, בשנת תשמ"ט, אבל משגילו הפרסומאים את כוחה וערכה של שיטת 'הפרד ומשול'
לא עזבו חילם לאחרים והמשיכו ללבות את אש הפלגנות, ככל שהתאפשר והשתלם להם. מי
שזוכר את מאורעות אותם הימים יודע, שה'מחלוקת' היתה בעצם על שליטה בעיתון המפלגתי.
הרב שך (נשיא המועצת באותם ימים) שלח מכתב לפרסום בעיתון והעורך (רוצים לנחש לאיזו
חסידות השתייך) החליט שאינו מפרסם את המכתב (כי הרב'ה מגור, חלק על תוכנו). הרב שך
החליט שבזה 'הם עברו את הגבול' והקים עיתון מתחרה. הפרסמואים/יחצנים/מהנדסי התודעה,
עשו את הריב על השליטה במפלגה, ל'מחלוקת ליטאים-חסידים' - אם כי לא היה שם שום
ויכוח על דרכי או מנהגי חסידות כלשהם. רצה המקרה שהרב שך כבר היה בריב-דמים מול
הרבי מלובביץ' וחיילי חב"ד התגייסו וגייסו שלשה מנדטים לאגודת ישראל (כך
שבס"ה קבלה אגודה חמשה מנדטים). גם במשפחתי היו שכעסו עליו שמעורר המחלוקת
והצביעו 'דווקא' לחסידים.
אבל האמת האוייבקטיבית היא, שבשום שלב של המחלוקת לא היה שום נדון שתלוי ועומד בין הגישה הליטאית ליהדות, לבין הגישה החסידית. ריב שליטה ומנדטים נטו, הפך למחלוקת ליטאים-חסידים, שעד ימינו אנו, לא לגמרי נרפא.
ברבות הימים זכיתי להתקרב לכמה מגדולי הליטאים שהיו מעוגנים הרבה בעולם הנסתר (והחסידות) ומהם למדתי להבין, שלא עניין יהודי לפנינו כלל, אלא עניין של כוח וכבוד. מי שעובד את ה' באמת, אין לו עניין בדרכי העבודה של זולתו ואדרבה, יכול ללמוד ממנו הרבה.
לדוגמה. ר' משה שפירא זצ"ל (שמאז עֲזָבָנוּ לאנחות, נותרנו שוממים), היה מתפלל ביו"כ במניין ותיקין ואח"כ היה הולך להתפלל עם הספרדים דווקא. הוא טען שסדר הסליחות (י"ג מידות) 'שלהם' הוא הנכון. כדרכו, לא דרש זאת ברבים ולא הקהיל קהילות, אבל האמת הורתה לו דרכה ולא חל מפני 'מה יאמרו' ולא רק למד מהספרדים, אלא אף הלך להתפלל עימם.
כפי שכתבתי כאן לא אחת, בְּעֵינַי, קב"ה בכבודו ובעצמו מנהל אותנו והדבר ניכר בכל אשר תפנה. יש ויכוחים מהותיים מאוד בין דרך החסידות לבין הדרך הליטאית (בעיקר, מה נחשב בכלל לימוד תורה), אבל המציאות חזקה מכל ושלא במסגרות פוליטיות/אינטרסנטיות, לא תמצא מקום להבדלי גישות אלו.
בימים אלו מתהווה משהו חדש. אצל הליטאים נסחפים לכיוונים של ע"ז בהאללת סכינים, דבש, וכדו', שסבא קדישא הסתכל עליו או נגע בו (או, יותר גרוע, 'ברך אותו') ואצל החסידים יש מי שכבר לא די להם שיחשבו שהרב'ה בקשר שוטף עם מלאכים ועם נפטרים, והם מבקשים להיות עצמם אלוהות, ה' ירחם. כרגע נראה שקו השבר הזה, חמור ומסוכן פי כמה וכמה מכל שידענו עד הלום.
ואין לנו להישען, אלא על אבינו שבשמים.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.