דא גזירת אורייתא

מאת יהודי פשוט

מה שקורה בביתר עם תוספות הבניה הלא חוקיות קורה בעצם בכל מחוזות מושבם של החרדים בארה״ק. באים אנשי זרוע ועושים בבניינים מה שליבם חפץ לשם ממון תוך שהם מצפצפים לא רק על חוקי התכנון והבניה שנועדו להגן על הסביבה והיחיד אלא גם על נזקי הממון והסבל שהם גורמים ישירות לתושבים ולנפגעים אין מושיע.

מקור הצרה הוא  כי התאזרחו בקרבנו החרדים תפישות שגויות ושקריות בנוגע לאיסור מסירה החמור שנועד להגן על ממונם וגופם של ישראל כדי לעשות בהם בדיוק את מה שאיסור חמור זה בא להצילם ממנו, ואנשי הכח חומסים וגוזלים ממונם של אחב״י שלמי אמונים על ימין ועל שמאל החל מהגננות העניות ועובדי המוסדות ועד בעלי הדירות שמזיקים לרכושם. והגזלנים עצמם מאיימים על הנפגעים המוחים בחומר איסור המסירה שסילפו לעניינם.

   פשיטא מילתא שבמציאות חיינו כבר אי אפשר להינצל ולהציל בדינא ודיינא כי מלבד מידת הבושה שעברה מן העולם הציבור נעשה אגודות אגודות הכיתתיות מושלת בכל ואת כבודם וכוחם של הרבנים והדיינים לקחו להם האדמו''רים. ואם אכן אסור לו לדייר בעל דירה לפנות לרשויות העיריה על מנת להציל את שלו אז הוא מסור ביד גוזלו ונסתחפה שדהו ואנשי הזרוע חפשיים אצלנו לעשות בו ככל העולה על רוחם ולצבור ערימות של כסף על צרותיהם ונזקי זולתם.

  את נושא המסירה סילפו וניפחו הגנבים הפוליטיקאים והעסקנים המושחתים בעזרת העיתונות ״הכשרה״ שבשליטתם על מנת שיוכלו הם ואחוזת מרעיהם לגנוב משל הציבור והיחיד באין מפריע. אך כאמרם ז''ל על היתה כאלמנה ולא ממש אלמנה כי עוד עומדים לנו מעט מזעיר רבנים פוסקים ללא חת כהרב שאפראן שקם שאמר לרבים שאין שום חיוב להמסר לאכזריותם של חורשי רע ומותר לנפגעים לפנות לרשויות המשטרה והמשפט כדי להציל גופם ורכושם.   וכלום דבר גדול דיבר הנביא בשעה שנהירא לכל בר בי רב שאילמלא מוראם של אנשי הזרוע והשוטים היו הרבנים ישרי הדרך כולם מורים כן על פי הנפסק בשו״ע שמותר להם לנפגעים מהמצרים לרבים (לשון הרמב״ם) לעשות את כל האפשר להם על מנת לעצור את הפגיעות ולהציל את ממונם וגופם על פי חוקי המדינה.

  נראה לי שחסינותם של אנשי הזרוע תחת חומר איסור מסירה הולכת לקראת סופה, והיום כבר לא יאומן כי יסופר שרק לפני כשלושים שנה היה מקובל על רוב רובם של החרדים כאן שחומר איסור מסירה חל גם מעשיהם של סוטים ההמשחיתים בגופם ונשמותיהם של ילדיהם, וכמובן שאלה נהנו מההפקר חגגו ועשו לבטח בילדינו בשלהם ר''ל עד שבטלה טפשות זו ולי עבדכם חלק בביטולה.

  ומעשה שהיה שהגאון רבי בן-ציון בלוי נ״ע רבה של קהילת גראוו ליין דכאן שח לי שיהודי אחד סיפר לו שנתברר שאיזה אדם פגע בבנו לאורך זמן והילד מגלה סימפטומים מסויימים ושאל האם מותר לו לקחתו לטיפול פסיכולוגי כי מחובת המטפלים כאן הוא ליידע את השילטונות במקרים שכאלה. ואני עבדכם שאלתי אותו לתומי האם אדוני הרב מומחה בטיפול במקרים של פגיעה בילדים או שהוא יודע בין הרבנים אחד שהוא מבין בנושא? ובאשר תשובתו על שני השאלות הייתה שלילית שאלתיו: אם כן האיך יעלה על הדעת למנוע טיפול חיוני מהילדים הפגועים.. והוא ע״ה אמר לי אכן אלה היו שיקולי כשהוריתי לו שיעשה ככל הנצרך לתועלת הילד ולא יחשוש, וכי גם כאשר שח הדבר לדודו הרב   (רבינו הגאב״ד רבי העניך פאדובה בעל חשב האפוד זצ״ל) הוא הסכים לו, אך גם הזהירו מחמומי המוח שבקהילה.  

  ואכן משנודע דבר פסיקתו של הרב בלוי נפתחו עליו כל שערי הגהינם קם דיין שנוי במחלוקת איש בעל פה ולשון  והפעיל עליו לחץ נורא ואיומי היזק ממון שיחזור בו מהוראתו ״בה התיר מסירה״ (כי אחד מבעה״ב החשובים בבית הכנסת שלו נחשד במעשה), וכאשר הרב בלוי לא נענה לחנופתו ולאיומיו של אותו דיין זוטר ובעל עניין התחילה ההסתה והתססת אנשי העיר ונשותיהם שברובם פשוט נסחפו לפסיכוזה של זעם על מעשה המסירה הנורא.  

  בעלי העניין הקימו ועד פעולה שתפס בכל תחבולת רדיפה נגד הורי הילד ותמכיהם לרדפם ולהומם שכלל החרמת משפחות תומכי ההורים נשיהם וילדיהם ולחץ כלכלי על אבי הילד שפרנסתו באה מבני הקהילה והוראה שלא להזדקק למשרדו וכי החייבים לא יפרעו לו חובם. ואני הקטן נעמדתי לו לאותו אומלל כאח לצרה וסייעתי לו בעצה ובממון עד עבור הזעם ומתן שכרי בצידי כי כללוני הרודפים בקיללת משפחת הילד וסומנתי גם אני לא רק כמוסר ומלשין אלא כרע שבהם כאילו אני הוא זה שהשפעתי על הרב בלוי שיורה כדרך שהורה ומנעתי ממנו מלחזור בו מהוראתו, וכל בני הקהילה מלבד הסאטמארים ועוד יחידים עצמאיים שהכירוני אישית רשפו כנגדי וכנגד רעייתי ואף ילדי הקטנים באיבה נוראה כמו הייתי המשומד המסור המלשין של הקהילה. הפיצו עלי שמועות שווא ולא משכו ידם מהלשנות למשטרה למס הכנסה וכדו׳  

  הדברים הגיעו לשיאם ולסופם כאשר בערב קייצי אחד ואני יושב בביתי עם הרב בלוי ועוד איזה חברים ולפתע באו מאות  מוסתים וסתם פרחחים להפגין מחוץ לביתי ואבנים בידם, יצאתי עם בני הגדול והעסקנו את אורחי הלא קרואים כדרך שהעסקנום עד שהגיעה המשטרה, ועמדה לי מה שלמדתי אצל הסאטמארים שבמקרים שכאלה אסור להשאר חייב ח״ו אפילו ליום אחד.. ואכן באותו לילה שכרתי נערים שובבים שיטפלו בגינת בית המסית מארגן ההפגנה. ומאז, אמנם שום איש לא ביקש את סליחתנו אך די היה לי שנשתרר סביבנו שקט מוחלט..  

  והנה חלפו השנים ובאו הרגיעה ועימה ההתבוננות וההתפכחות שלאחר האירועים, היום אבי הילד המדובר הוא אחד האנשים האהובים ביותר בקהילתנו שאין קץ משועבדים לו מכח הכרת הטוב. וגם לא תעלה כבר במקומנו על דעתו של שום אדם שפוי שום פעולה אחרת במקרים דומים ח״ו מאשר לפנות ישר למשטרה, כי כל תינוק הספיק כבר להבין שלא למסירה מעין זו נתכוון המשורר. ודומה שכבר גם הגיע הזמן שיבינו כי כשם שקוראים תיכף למשטרה על גנב שפרץ לביתך, העצה הכשרה הוא במקרה שבאים גברי אלימי להכותך להזיקך בגופך בגוף ילדיך או להפסיד את ממונך ולגזול את זכויותיך לפנות ישר למשטרה או לרשויות.

יהודי פשוט