(שנירר ג)
מאת: חרדי בעולמו
אחרי כתבי כאן על קוצר הראות ועל הטעות האופטית שבגינה ילדי ישראל מפסידים את חיהם, נותרתי חייב לבעזלאי היקר, שיתוף בדרך קריאתי את המודיע, פראגר וכהנה צדיקים הרבה.
כאמור, לא משום עיקשות שבי הנני נשאר בעמדתי - אם כי רק עיקש-גאה יכול להודות שאינו מבין מאומה בפויליטיקע ומיד אח"כ להכביר מילים מדוע לדעתו גפני, ליצמן וכל 'חבורתא קדישתא הדין', הינם חבר נוכלים גנבי דעת וכו' ועוד לכנות את 'הזרוע המועצגתית' בשמה הראוי לה וכדו'. לא משום עיקשות-גאה זו, אלא מפני שגדלתי בדור בו מקור המידע היחיד היה עיתון 'המודיע' (ותגובות העם לשקריו, בדיותיו, ורמיותיו החצופות). לא יכולת לדעת מה באמת מתרחש בעולם, אם לא שפיתחת את היכולת 'לקרוא בין השורות'. דורות של תלמידי חכמים מופלגים גידל כך המודיע. מי שידע לקרוא המודיע, סביר שגם לא נעלמה מעיניו, קושית המהרש"א על התוס'. עוד בקוראינו את התוס' כבר חשדנו מה תהיה קושית המהרש"א. זכויות גדולות ונצורות, צברו בכך לבלרי המודיע. זו אינה הסיבה היחידה, שמסקרן מאוד לראות את פרצופם בהגיעם לעולם האמת...
מחיי היום יום ידענו, שאמינות העיתון שווה
לאמינות בנט, לפי דעת גדולי מבקריו. אם, למשל, היה מתקיים 'כינוס חירום' ב'קרויזר'
(מעוזם של השכיסטים דאז), לא יכולת לדעת זאת מתוך קריאה בהמודיע, כמובן. אז איך
ידעת בכל זאת שמשהו קורה בקרויזר? אם ראית ידיעה עיתונאית שר' חיים גריינמן
פסק/עשה משהו, ידעת שכנראה קרה משהו בקרויזר, (וזו דרך הנקמה של המודיע בהתארגנות
הלא מורשית הזאת). אם גם פירסמו את תמונתו (או תמונת אחד מנרדפי הרב שך האחרים)
אזי ידעת שבכינוס ההוא גם התקבלו החלטות, שֶׁלּוּ היו נכתבות בעיתון, הרי שהיה
כתוב ש'זעם ותדהמה' אחזו בציבור החרדי, עקב 'נערים שעושים מעשים' וכו' וכד'ו.
באותם ימים, הדרך היחידה לדעת מה באמת קורה בציבור שלנו, היה אחת מהשתיים. או שהלכת למקווה, או שידעת איך 'לומדים עיתון המודיע'.
ימי התום ההם (כאמור, לפני שהפציע שאולזון עם עיתונו, ונודע לעוילם שיש מציאות אחרת, מלבד המציאות המדומה של 'המודיע') חלפו ללא שוב, אבל דרכי הלימוד של חומרים כתובים נשארו נכסי צאן ברזל, של כל בוגרי אותם ימים.
ההנחות לפני שמתחילים ללמוד 'המודיע' (וכן פראגר, סורסקי וכדו' צדיקי כותבי הדורות) היא שהאמת השוויצרית, אינה יהודית. אמנם אין איסור לכתוב לפעמים אמת*, אבל זה רק אם זה משרת את המטרה העיקרית. כמו שבואר שם בהרחבה. אלו אמונות יסוד בישראל, משום שאם אינן כאלה, יעלו השאלות היאך מותר ל'עיתונם של גדולי ישראל' לשקר? מכאן מוכרח שהאמת הכתובה היא האמת הרצויה וכו'.
משעלתה זאת בידינו, הצטרכנו תמיד לבחון את כל ה'מסביב', כדי לדעת אם זו ידיעה של 'בסתם לא משקרים' או שזו ידיעה שאמירת ההיפך ממנה, יכולה להסב נזק. ככל שאמירת ההיפך יכולה להזיק, אז הכתיבה שכך היה, אולי אפילו מעידה שההיפך הוא הנכון.
כשקוראים ספר (לרוב 'ספר פלאות' ממעשיו של פלוני) יש יותר מרחב השוואה. אם 'כולו תכלת', אזי ברור שהוא יצירה ספרותית. לקח דור או שניים עד שהעזו סופרים ישרים לכתוב דברים כהוויתם ('הראשון לשושלת בריסק' ו'לעשות אדם גדול') וההתקפה הפרועה שספגו שני הישרים הללו לִמְּדָה את מי שעוד נותר בו דעת, שלפחות לא יעז לפרסם הדברים. מאז הדברים נלחשים מפה לאוזן והאמת תהא נעדרת. איני טוען שצריך לפרסם כל חיסרון או טעות של אנשים (גם לא גדוילים) אבל התיאור הלא מציאותי של גדוילים מביא להבנה (גם אם לא מודעת) שהכל בלוף אחד גדול. צריך לקחת בחשבון שיש אנשים שלא יכולים לחיות עם שקרים גלויים וסמויים כאלו ודווקא מאותם איכותיים, אנחנו מפסידים 'החוצה'. מה אנחנו רוצים? שישארו לנו רק פתיים וגלמים???
ומידי כתבי זאת, אציין שהאמונה שגדולי ישראל לעולם לא טועים, גנובה היא מאמונת הפויפ שברומא ואינה יהודית כלל. במסורת ישראל גם מרע"ה טועה ומסכתא שלמה ערוכה לפנינו על דבר טעויות גדולי ישראל. העתקה לא מוצלחת של דּוֹגְמָה נוצרית זו, הנה נחלת ההמון וּמוּזֶנֶת ע"י העסקנים ששולטים בדעת הזרועות המועצגתיות למיניהן. לא תשמע כמותה מאף ת"ח באופן אישי, כמובן. דוק ותשכח.
יתר על כן, גם הבלוף המשונה, בדבר 'דעת תורה' אחת, שנמצאת ברשותו של מאן דהו ספציפי, הנה המצאה מאוחרת מאוד (מפני הכבוד, לא אזכיר את שם מַמְצִיאָהּ - שאותו אני מוקיר מאוד). ממה שכל קורא כאן מכיר את התורה, יש בה דעות חלוקות וכמעט אין דבר ללא מחלוקת. לומר שכל הדעות משתוות דווקא בסוגיה של 'למי להצביע' וכדו', הוא מרפסין איגרא ממש. אגב. מדהים שהבלוף הזה שורד כל כך הרבה שנים, הגם שאנחנו רואים את דעותיהם החלוקות, כמעט בכל נושא, של כל אלו שטוענים שיש להם 'דעת תורה'. הדבר היחיד שבו הֻשְׁווּ דעותיהם, הוא ההיתר הגורף להם עצמם (ולא להמון) לדון בערכאות. מעבר לזה, קשה למצוא דבר אחד שכל בעלי 'דעת התורה' הללו, מסכימים עליו.
כאמור, אין גדול שהוא מספיק קטן כדי לומר
'איני טועה' וצריך להיות חרש, שוטה וקטנטן, כדי לקבל טענה זו כאמת - ועוד יותר
גרוע, כִּמְיַצֶּגֶת ח"ו את רוח ישראל סבא.
חרדי בעולמו
* וכן מרגלא בפי עמא, שהדבר היחיד שהוא
אמת וודאית ב'המודיע', הינו התאריך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.