מאת: חרדי בעולמו
אחרי שקורא נכבד שב ובקשני לחשוף מקורותי בכותבי שהמהרי"ד מבעלז התנגד להקמת בית יעקב, שאלתי בעצת ידידי (= גוגל) וגם פשפשתי מעט באוצרות כתבי ואני מודה ומתוודה שנעלם ממני (לפחות לעת עתה) המקור עליו נסמכתי בכותבי זאת. מודה אני לפניך,שבעת כותבי לראשונה, כתבתי לפום ריהטא. הרי לפניך הודאת בעל דין, שלא בדקתי היטב, קודם שפרסמתי.
יחד עם זאת, אני נשאר בעמדתי שלא טעיתי בעיקר דברי. ולא, לא משום עיקשות שבי אשאר בעמדתי, אלא משום שגם אם אדון בנושא עכשיו מתחילתו, אגיע לאותן מסקנות. אלא, שהדרך לבאר זאת תארך מעט - ועימך הסליחה, למען תִּבָּרֵא האמת.
מ"מ מה שמונח בזיכרוני הוא שאת הדברים קראתי במקור לא אכזב, אבל בהכירי את נפתולי ותעתועי הזכרון האנושי (עיין גוגל), כל אשר יכולני לומר הוא שכך אני זוכר. קיצורם של דברים הוא שאטען כאן שהגם שאני מודה שאין לי מקורות, איני עוזב את טענתי העיקרית. השאלה שתיוותר היא: האם מודה ואינו עוזב, ירוחם?
הקדמה נחוצה. בהיות ובעלזר אתה, אזי את הדיון אערוך בפניך, כדיון על היתכנות עמדתו של הגערר דווקא. פשוט, תמיד יותר קל לנו לדון, כשאין לנו עניין בנושא. אין חולק שהגערר היה 'מלך בגדוד' בפולין ולכן כשר וישר הדבר, לדון כאילו איתו התרחשו הדברים. בהערת אגב, רק אעיר שהרב'ה שלכם (הנוכחי) הוכיח לא אחת שיש לו דעות מוצקות מאוד מצד עצמו ועל כך אני רוחש לו כבוד רב. (אם מזה למדת את דעתי על רב'עס אחרים, כבר התחלת להבין איך קוראים 'המודיע' 'פראגר' וכדו'. אבל עוד חזון למועד).
ההנחה הראשונה שצריך לידע - כשבאים לבחון הדברים בעיניים פקוחות ובלתי משוחדות - היא, שהיה איסור חריף חד משמעי ללמד תורה לנשים. אקדיש לזה בל"נ כתיבה נפרדת, אבל בינתיים נניח שאכן האיסור היה גורף, ונפוץ בחומרתו בכל ישראל. התרת איסור שכזה, מחייבת-לכאורה 'תשובה' ארוכה ומנומקת, שתכתב ע"י המתיר. כך שתוכל לעמוד מול התנגדות כל שאר חכמי ישראל שבדור. למותר לציין שתשובה כזאת איננה קיימת, אלא קרוב לעשרים שנה אחרי היתווסדות בית יעקב וגם אז, היא נכתבה ע"י רב פלוני (ולא ע"י הח"ח, כפי שימציאו, בהמשך, הצדיקים משכתבי העיתים). נחזור לזה בהמשך, מן הסתם.
עוד צריך לידע שהמצב בכרם ישראל היה נורא ואיום ממש. אמנם את גזירות החינוך לבנים הצליחו לדחות, לעקוף (ולשלם קנסות) כדי שהבנים לא יחויבו בפועל ב'חוק חינוך חובה' שכפתה המלכות דאז. במקומות אחרים כבר נהג חינוך לבנות, אבל זה במקומות שרוח 'ניאו אורתודוכסיה' נִשְּׁבָה בהם (חוגי 'תורה עם דרך ארץ', ר"ל). בפולין, גאליציה וכדו' היו הבנים מתחנכים בחיידרים ורבות מהבנות הלכו לבתי ספר של גויים (בשביל שלא לשלם הקנס ומחוסר מודעות עמוק. הבינו שיש מאבק על התורה וחייבם להציל הבנים, אבל הבנות? מה ולמי זה משנה, מה הן לומדות או חושבות??). סוף דבר נהיה מצב שהבנות היו משכילות-ביחס ולא רצו להתחתן עם 'בטלנים' ו'פרימיטיבים' וכמעט לא היה ניתן למצוא צלע כשרה ויר"ש להקמת בית יהודי.
אעפ"כ גדוילי ישראל, לא אמרו מילה. לא רק שלא עשו כלום, אלא התנגדו נחרצות חזור והתנגד, בכל עת שמישהו העלה את הרעיון לעשות אולי בתי ספר לבנות (עיין ויקיפידיה). על זאת כתבתי שלא רק שלא ראו למרחוק, אלא שגם למקרוב לא ראו.
עיקר דברי היה (ונושא בית יעקב רק נכנס כדוגמה) שאכן אין להסיר האחריות
מעלינו, בשל האשליה שגדוילי ישראל רואים למרחוק ויודעים מה הם עושים והאחריות
על המשך הדור מוטל עליהם. שקר הדבר ורמיה מעיקרא*. כל בר דעת מחוייב
להפעיל את מוחו ומצפונו ולפעול בהתאם להבנתו ויושרו הפנימיים.
הדגשתי שמצב בנות ישראל היה כל כך נורא, עד שאפילו גופי רווחה של גויים תמכו בשרה שנירר ובבית ספרה, משום שהבינו, שהבנות פשוט 'נאבדות' ויורדות עד לפי פחת. אינן מוצאות את מקומן ב'עולם הישן' של הוריהן ואחיהן ומצד שני, חסרות כישורים ויכולת להתפרנס בדרך ישרה 'בחוץ'. מיעוט קטן הצליח להתברג באוניברסיטאות, אבל לרובן לא היתה יכולת לכך והן נפלו לתחתיות ארץ - גם בעיני הגויים, ר"ל וד"ל.
כלומר שגם כאשר מְשַׁכְתְּבֵי העיתים הצדיקים, כתבו שהרב'ה הסכים
(ואפילו השקיע 'בו"ה' אחד בעניין), עדיין ברור ששרה שנירר נאבקה מאבק
יחיד במלחמה זו.
לולי השם שהיה לנו וּשְׁלָחָהּ כפליטה לוינה ושם הכניסה לבית מדרשו של הרב פלעש וכו', מה היה נשאר לנו מהתורה??
כמדומני שגם משכתבי העיתים לא הסתירו (בהסתמכם, מן הסתם, על קוצר השגתם - תרתי משמע - של קוראיהם) שמי שתמך בשנים הראשונות בבית יעקב היו המודרנים מברלין. אמנם התביישו לספר שכל אגודת ישראל דברלין שילמה עליהם ותלו זאת בד"ר דויטשלנדר אישית. אתה יכול להעלות על קצה דעתך שֶׁשַּׁמְרָנֵי 'מאה שערים' מסכימים שמודרנים ברלינאים יממנו בית ספר בשכונתם???
גם נשארה כתובה העובדה שרק בשנת 1929, 11 שנים לאחר הקמתה, החליטה אגוד"י לאמץ את רשת בית יעקב ולממנה. ושרק בשנה זו יצא המכתב של הגערר עם ר' חיים עויזר. כמדוני גם שלא ראיתי זיוף תאריכו של מכתב התמיכה של הח"ח והוא נשאר משנת .1933
(הנכון בעיני הוא (וכאן אני רק מניח מדעתי) שהחל משנת 1924, כבר נוכח העם שרק מבית יעקב יוצאות בנות שיר"ש יכולים להתחתן איתן ומיני אז קרו שני דברים. שרה שנירר הפסיקה להסתיר שהיא נשענת על כספים מברלין ('ד"ר דויטשלנדר יצא מהארון') וחסידי גור התחילו להכנס לבית יעקב יותר ויותר, עד אשר הרב'ה נעמד בראש - ואחרי פטירתה של שנירר ע"ה כבר השתלטו הגררעס, כדרכם, על בית יעקב בכלל וכו'. כל הקטע הזה הוא מדעתי ואשוב ממנה בקלות, אם אדע אחרת).
לכן, בלא להתייחס לעמדתו האישית של 'גדול' כזה או אחר, אין ספק שהיה כאן עיוורון מוחלט, שהיה גלוי לעיני 'האשה הפשוטה' ולעיני הגויים כאחד, אבל לא לעיני הבדולח שלהם.
לעת עתה אסתפק בכך שברור כשמש: לא מרחיקי-ראות לפנינו, אלא מסונוורי ראות. חשוב להדגיש: לא מרוע ח"ו היו מסוונרי ראות, אלא מחמת 'עודף קדושה' ומתוך דבקות ב'מה שהיה הוא שיהיה'. בדיוק כמו בימינו.
וקודם צאתי חשוב לי להדגיש שוב ושוב. ח"ו וח"ו איני מפחית בגדלותם של גדולי ישראל בכהוא זה. אני רק טוען שכאשר אנחנו מיחסים להם דברים שאין (ואולי לא אמור להיות) להם, אנחנו מסנוורים את עיני עצמנו. לא על כך תהיה תפארתנו ולא על כך תהא תפארתם (ובוודאי שלא בכך תהא תשועת הנערים הנאנקים תחת העול שאינו מתאים להם). יש להם מספיק מעלות גדולות ואמיתיות, שלא צריך להמציא להם דברים שאינם.
חרדי בעולמו
* דרך נלוזה זו, נלמדה גם היא מחוקות הגויים. מקווה לזכור לכתוב בזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.