חומרת הענין של עינוי אלמנה
במענה למכתבך – בקשר למכתבי השני . . אודות האלמנה תחי' של אחיך שנלב"ע ז"ל – אשר שוחחת עם אחיך שיחי' בענין זה והוא אינו רוצה לשמוע כלל אודותה, אינני יכול כלל לומר האם צודק הוא במה שאינו רוצה לשמוע או שאינו צודק, את זאת יוכל לקבוע רק מי שמכיר את הסכסוך ויודע כיצד לפסוק דין תורה או פשרה. אין להתחשב עם רגשות הלב של רצון לשמוע את טענות הצד השני או של אי רצון לשמוע את תביעות צד השני, אולם על כולם – אפילו גבירים – להתחשב עם מה שהתורה אומרת.
הנני, בתור מי שאינו יודע מיהו הצודק, נכנסתי לענין זה מחמת 5 סיבות:
א. כאשר מאן דהוא פונה אליי, בכל שאלה ובקשה שתהיה מוכרח הנני להשיב לו או לה – לפי דיני התורה - מה שביכולתי להשיב.
ב. התורה קוראת לאלמנות ויתומים בשם אומללים ("אומגליקליכע"), גם אלמנה ויתום של גביר גדול הינם ר"ל אומללים, והתורה אומרת בכמה לשונות חמורים ביותר, העונש הגדול כאשר לא מקשיבים לזעקת האלמנות והיתומים. בהיותי ירא מפירוש רש"י ופירוש האבן עזרא על שלושת הפסוקים בחומש שמות פרק כא (פסוקים כא-כג) מוכרח הייתי להיכנס לענין זה ולכתוב בנידון.
ג. חובה על כל יהודי לשמור על הזולת מדבר רע, בחשבי אודות הנאמר לעיל בסעיף ב' ובהתבונני אודות הפירושים הנ"ל במאמרי חז"ל המדברים אודות חומרת הענין של עינוי אלמנה (שחז"ל אומרים שאפילו כאשר העובדות אינן בדיוק כפי שהאומללים אומרים, אולם בהיותם מעונים שומע השי"ת לדמעותיהם) מצאתי לי חובה להיכנס לענין זה.
ד. בהכירי את אביכם החסיד ונדבן נ"ע, ואת האמונה העמוקה בכך שלנשמות של ההורים יש קורת רוח כאשר בניהם הולכים בדרך הישר, וביודעי שישנם סוחרים שהם 'סוחרים מעבר למידה' ומחפשים לחסוך בענין שאסור לחסוך בו, ראיתי חובה להבהיר ענין זה.
ד. ביודעי את הרחמנות לנשמת הנפטר המותיר אלמנה במצב רע, ראיתי לי חובה לכתוב ולומר שיש לחשוב אודות זה.
לא אכתוב מאומה לאחיכם שי', תוכלו לשלוח לו את מכתבי אליכם, והעיקר הוא שעליו להתבונן ברצינות הענין על פי התורה.
ה' יתברך יברכך אתכם ואת אחיכם שי' בכל המצטרך.
הדורש שלומו ומברכו.
מקור: תרגום מאגרות קודש ח"ז עמ' מט-נ • מוגש ע"י מכון 'אור החסידות'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.