אתפשטותא דניקולאי פבלוביץ

מאת יהודי פשוט

     הסיפור של החסידות דהשתא מעט דומה לסיפור עם הליל שישי. בוולוז׳ן המה בית המדרש בקול התורה כל הלילה, בימים שלמדתי בתפארת ציון עוד היו מעטים בודדים ערים בליל שישי בהיכל ישיבת פוניבז׳, ועבדכם היה יושב בבית רבי בנימין זילבר עם בנו הגאון הצדיק רבי ברוך זצ״ל למדנו וגם פטפטנו תוך שאנחנו מתפנקים בכוסות קפה נמס חזק ומתוק משקה שלא היה מצוי בבית הורי העניים. שכרי בזה העולם היה בשינה המתוקה שישנתי בליל שבת קדש, כי עם גמר הסעודה נפלתי כבול עץ על מיטתי ובקושי מילמלתי שמע ישראל והמפיל וישנתי שינת דוב עד שעת מניין הרומנים המאוחרת. ואילו מבחרותי בירושלים אני זוכר עצמי הולך לי בדממת הליל ומקשיב להדם החוזר של צעדי נעלי לאורך רחובותיהם החשוכים של מוצררה וממילה להר ציון, שם אצל קבר דוד המלך נמצאו לי רק נחמן השותק כשגופו הקטנטן מכורבל על ספסל צר ומנמנם ומגבעתו הענקית המרופטת משמשת לו מעיו כרית. לרבי משה נחום הורוביץ היה שמור באיזה קיתון מזרון קש ושמיכה מחוררת עליו ישן האיש הענק שינת עובד עמוקה עד חצות הלילה,  ואז צילצל לו שעונו וקם לומר תיקון חצות פרקי תהלים וחוקו בליקוטי תפילות אבל לא לפני שהעמיד פרימוס ועשה כוס קפה מבושל לעצמו ולמניין דוד המלך׳ס מענשן הממורטים שהגיעו אז עם פנחס הפרסי, הייתי יושב שם איזה שעות עם ספר תהלים ומשוטט במחשבותי ואחרי עלות השחר חזרתי יחד עם הברסלב׳רס לשטיבל שלהם במאה שערים לתפילת שחרית כוותיקין.. 

      וגם כהיום אין עבדכם מן הפורשים מדרכי הציבור בלילה היקר כאשר רבים וטובים מבני מקומי הולכים ועושים ליל שישי בחצי תריסר בתי הדליקטסים  הפתוחים במקומנו עד עמוק לתוך הלילה. לקראת חצות אני נוהג להצטרף לבני הטוב שיחיה לקיים מצוות טועמיה בהידור ואוכל כפי יכולתי בגילי טשולנט וקישקה ממטבחו המהולל של וואסערצוג, ואוי לי אם יוודע לה לרעייתי שמדי פעם התכשיט שלה גם גומל חסד לנפשיו בווינר-שניצל קטן ועסיסי או באיזה פרוסות פסטרמי שאני אוכלם כמובן לשם שמים בכוונה הרצויה.  

      אבל גורלה של החסידות לא שפר כזו של הליל שישי, שהרי סוף כל סוף בלילי שישי דהשתא מתפרנסים בשופי בעלי חנויות משלנו ויהודים יקרים משלמים בעין יפה מברכים לפניה ולאחריה ואוכלים משלהם מאכלים כשרים לשובע נפשם כשהם מכוונים לקיים מצוות טועמיה כוותיקין והכל שמחים ומאושרים ואין שטן ואין פגע, אך מה טוב נשאר לנו ממסורת החסידות וצאצאי האדמו״רים. אכן הראשונים כשרים וצדיקי עולם היו ואליהם נדדו מבקשי האור לטעון אש דת לאהבה את השם וליראה אותו, (וליבי אומר לי שכל עניין הברכות ואגדות המופתים באו רק כדי למשוך את ההדיוטות בעבותות של אהבה ולקרבם לתורה.) אך בניהם או בני בניהם שבאו אחריהם כבר נתנו דעתם גם על כסף הפדיונות שהפשוטים הותירו לצדיקים, והבאים אחריהם כבר לא הייתה דעתם על דבר מלבד המעמד והכסף.. 

     ואילו עם מה נותרנו היום.. נותרנו עם תיאטרון חיים משמים החוזר על המשחק ההמוני המוכר של אדמו״ים שליטים מקודשים, נסיכים רוזנים בארונים וליצני חצר מקורבים, והצרה היא שאלה לא מושלים בסבוכים ברשתם ורצים לפני מרכבותיהם כמלכי החסד המבקשים את תועלת נתיניהם, אלא שיזכירו את הצאר הצורר ניקולאי פבלוביטש רומנוב יימח שמו. אותו מלך עריץ גזל נערים רכים מחיק אימהותיהם על מנת לגדלם מילדותם על שירות כתרו. ואחרי שנקרעו הילדים האומללים מבתי הוריהם הם הוגלו לערבות רוסיה וונמסרו לבתי איכרים קשה יום לאיזה שנים כדי שירגילום בעבודה מפרכת מאכלים גסים ותנאי הקור הקיצוני, עם התבגרותם עשו שנים באקדמיות צבאיות ששם הם עברו את האימונים צבאיים וקיבלו את מיטב האינדוקטרינציה הפטריוטית, למען ידעו שהצאר הגדול הוא אור העולם אבי עמם מרחמם ומושעים ואין אושר גדול מלתת את החיים על כבודו, ומשם הם נלקחו לעשרים וחמש שנות שירות בצבא הקשוח. רבי יעקב ליפשיץ מצייר בזכרונותיו כאיזה מיני נבראים נלעגים חזרו אותם רווקים אומללים באמצע חייהם לבין אחיהם היהודים כאשר כבר שכחו מכבר את לשונם ולא הכירו את נימוסיהם מלבד אמירת שמע ישראל..  

     ואכן הכל יודעים שאדמורינו מאורי החסידות בדורנו בונים את צבאותם מקנטוניסטים שנשלחו כדרדקים לבתי הלימודים שלהם, שם הם גדלו בתנאים גרועים תחת מלמדים לא טובים על מנת לגדלם לצאן אדם, כי לסריסי הוד כבוד קדושתם אין שום עניין לפתח בנער את הפוטנציאל האישי שבו, ואדרבא, כי התפתחותו של התלמיד לאדם חושב ומבין עלולה להוות לאבן נגף שעה שהאדמו״רים עצמם או יורשיהם המיועדים דומים לחמורים. הם אומרים בגלוי וכבר איש לא מתרגש שמטרתם היא לייצר עוד ועוד אברכים תמימים המסורים לעניין הכת..  סריסי צדיקי דורנו מגדלים במתכוון צאן אדם של הדיוטות מחוסרי כישורים המוגבלים שכלית, כי מטרת ׳הכשרתם׳ היא להטמיע בהם שאדמורם (שהוא בדרך כלל יורש חצי מבושל במקרים הטובים וחלאת אדם במקרים הפחות טובים) לא רק שהוא הגדול החכם והקדוש שבאדמורים אלא שגם עומדת לו זכות אבותיו הקדושים, כי הוא חוטר מגזע רוכבי שמים גדולי אדמורי הדורות.. והם לומדים מילדותם לאהוב את מדי החסידות ומנהגיו ועד כמה שעליהם להיות גאים בשושלת מנהיגותם המפוארה ולשמור רק את מוצאות פיו של אדמור״ם הגדול, כי הוא הוא חייהם ועתידם בעלמא הדין ובעלמא דאתי. וכולם זליטשיק כקריטשיק בעלזא כסאדיגור הוויזניצים כבאבובאים הסקווירים כקרלינים ודומיהם עובדים באותה שיטה ומנכסים לכתותיהם עוד ועוד צמיתים נאמנים בשיטת ניקולאי הגדול.  והעסק משתלם מכל צד, כי כאשר מנהלים חדרים עלובים ומעסיקים בזיל הזול צוות של אינוולידים ומקבלים תקציבים ממשלתיים הניתנים לבתי ספר מושגחים נשאר די כסף למנוחה שנתית נכונה בשווייץ וחיי פאר והדר לבנש״ק היקרים ובינתיים שוטפים את מוחות הקאנטוניסטים האלה בשקר וזבל, וגם כי יזקינו לא תסור מהם איוולתם כי העולם מתחיל ונגמר בחדרו של הרבי בזליטשיק או סמיטשיק.. 

       חלילה לי שתהיה עיני צרה בהנאות יהודים טובים שאין להם טלוויזיה לא כדוגל לא טניס ולא בייסבול וכל אותם ריגושי משחקים המוניים המצויים לגויים השכנים. התנסות הבאזז ההמוני היחיד שהם יכולים להשתתף בו הוא בשמחת העניים של טאראראם בוא האדמו״ר הטיש וכל הקשור בעסקיהם. אך לאט לכם אחי לפני שתתפעלו יתר על המידה מאדמור שמזדנבים אחריו נלבבים לאלפים, כי כל המחנה הזה אינם בני אדם חושבים שראו עולם ורק זה נמצא להם ראוי להנהיגם, אלא שהאספסוף הזה עשוי מהקנטוניסטים המגודלים שלו, רובם ככולם גודלו כעבדים ילידי בית שמעולם לא הונח להם לפקוח עיניהם לעולם שמעבר לאדונים וחצרותם.

      והנה ככל שאנחנו מתחלחלים מכיעורו ורשעו המטורף של הסדיגורצ׳יק הקטן כבר מגדלים לו כיתות של ילדים למאות על האתוס כי הוא ורק הוא מלך כל האדמו״רים והכל בשמים ובארץ כפופים לו..  יעשה אותו בן רע וחלאת אדם את אשר יעשה והשיטה תעבוד לו כמו שעון שוויצרי כדרך שזה עבד ועובד לכולם.  אז אלה אדמוריך ישראל ואלה הם החסידים הנלבבים שילכו אחריהם באש ובמים.

      למה השילטונות עוצמים עין ומאפשרים את השערוריה אין לי מושג, אבל כבר מורגשים כאן באנגליה הסימנים הראשונים שהם התעוררו וגמרו אומר לטפל בבתי החינוך שלנו, ומהשילטון החדש בארץ ישראל כבר גם נרמז שהם מעיינים בסוגיה.   

יהודי פשוט