מאת: חרדי בעולמו
טענת כאן שייתכן שצריך מוסדות לבחורים שאינם יכולים ללמוד כל היום ואולי צריך בשבילם מוסדות שמשלבים לימודי תעודה או לימודי עבודה.
כל מי שעוסק בנוער נושר יכול להעיד לך שבעיית הבעיות בנוער הנושר הינה חוסר ההתאמה של התלמיד לישיבה/מוסד. לאף אחד אין אומץ לומר שהבעיה היא חוסר ההתאמה של הישיבה/מוסד לתלמיד.
היו לי דיונים עמוקים, עם 'מומחים' רבים בתחום, לגבי השאלה לאיזה אחוז מהנערים, החינוך שאנחנו מקנים היום, פשוט לא מתאים. הממעיטים טענו שלכחמשה עשר אחוז ואחרים טענו שעד לחמישים אחוז מהבחורים, העסק הזה של לימוד תורה כל היום, פשוט לא מתאים. (תופתעו, אבל כך טען לי אחד מגדולי המשגיחים הליטאיים). בכל מקרה אין ויכוח שמדובר שכמויות של אלפים עד עשרות אלפים נערים שהמסגרת אינה מטיבה איתם.
את חלקם הקטן אנחנו פוגשים כ'נושרים' 'נוער מתמודד' 'נוער בסיכוי' ועוד כל מיני שמות שנועדו לכסות בעצם על ערות עצמנו: אנחנו לא משכילים להעמיד להם מסגרת חינוכית הולמת וראוייה. את חלק הארי איננו פוגשים בכלל, משום שהם מצליחים 'לשרוד' בישיבות ואינם נחשבים כישלון (ולמרבית הזוועה הם שולחים, בבוא היום, את ילדיהם לאותה מכונת-השמדת-תלמידים).
כמו בסיפור הידוע על בית החולים שנבנה מתחת לגשר שנשבר, כך בדיוק נוהגת היהדות החרדית בטובי בניה. יש לנו כבר 'מומחים לנושרים' ו'ישיבות למתמודדים' וכל מיני תרופות למחלה שהיא בעצם - אנחנו עצמנו.
אין זה מדרך הטבע שנערים צעירים ישבו על כסא מבוקר עד ערב ומערב עד בוקר. לא זה טבעם של רוב המתבגרים וגם לא של הצעירים. (זה גם גורם גדול לחטא הידוע, ר"ל). בעצם, אם נהיה אובייקטיביים ואמיצים, זה מתאים למיעוט קטן בחברה. כך גם היה בכל הדורות, ולא בכדי.
איני דן כאן במניעיהם של מי שהתחילו להפנות כל נער ללימוד כל היום. יכול להיות שבאותו זמן חירום ההחלטה היתה שיותר חשוב לנו שיצאו מתוך כל אותם נערים, לפחות בודדים שיהיו מחוברים לתורה כל ימיהם. אולי. אבל איש לא העלה על דעתו, לא עכשיו ולא לאורך כל הדורות, שנכון להושיב את 'כל הנערים' על ספסל לימודים, מבוקר עד ערב.
יתר על כן. בכל חוג לומדים בדרך אחת.
הליטאים מאלצים את כל ילדיהם 'ללמוד בעיון'. מגיל צעיר מאוד מכריחים אותם לעסוק
בחילוקים ו'צווי דינים', כשברור לכל, שהכוח השכלי אינו אחיד, ויש מי שנטייתו
להעמיק יותר ויש מי שנטייתו להרחיב ידע יותר.
אצל החסידים, יש חסידויות שלומדים רק 'בקיאות'. כמובן שבתוך אלו יש גם תלמידים שזה 'משעמם' להם ולהם מתאים דווקא להעמיק, אבל האדמו"ר החליט 'לגדל את כולם עמירצים', כמו שאומרים עליהם בישיבות הליטאיות.
כללו של דבר, 'חנוך לנוער על פי דרכו' נשאר פסוק יפה ומתאים לדרשנים, אבל החינוך עצמו ממש לא מנסה להתאים את עצמו לדרכו של הנער ודורש מהנער שילך אך ורק 'בדרך המסורה לנו מדור דור' (שזה כבר ששייך לנושא השקרים וסיפורי השקרים שאנחנו עוסקים בהם כאן לאחרונה).
אז לפני שנחזור לסיסמאות הרגילות שלנו ונמשיך להקריב למולך את טובי בנינו (כי מי שמעז לחרוג, הוא בעצם הטוב והמובחר. אלו שהולכים בתלם יצאו 'מקסימום חמור' כפי שמטיב לספר אמנון יצחק), בוא ונציץ לרגע קט בלבד, במעט עובדות היסטוריות:
* אדמו"רי ויזניץ הקימו סוג של 'ישיבה מקצועית'. הם פתחו בתי
מלאכה בישיבות 'בית ישראל ו'דמשק אליעזר' בוויזניץ ובישיבת ר' זלמן ליב גרוס
במרמרוש-סיגט.
* בישיבתו של ר' יעקב חגיז בירושלים (ש"פ - תל"ד) למדו התלמידים בשעות אחר הצהריים 'חכמות חיצוניות', כגון כתיבה, לשון ספרדית, חשבון וחכמת התישבורת.
* ר' שמואל הכהן (מהרשש"ך)
הדריך את תלמידיו בישיבתו גם בנושאי מדעים כליים כגון מתמטיקה.
* ר' שמחה זיסל זיו ברוידא זצ"ל, גדול הפדגוגים של תנועת המוסר ותלמידו המובהק של ר' ישראל סאלנטער, הקים בקלם שבליטא מוסדות ישיבתיים שהקנו גם יסודות של השכלה כללית. היה.
* הרב י"ל בלוך זצ"ל, ראש ישיבת טלז (תר"ך -
תר"ץ) פתח בשנת תר"פ מכינה לישיבה והנהיג בה לימודי חול במתכונת של ארבע
הכיתות הראשונות של גימנסיה.
* ישיבת 'בית שמואל' בוורשה
הקימה קורסי הכשרה לגננות פרחים, וישיבת מרמרוש סיגט פתחה חווה להכשרה חקלאית.
וכהנה רבות. עיין בספר "אוהלי תורה" מאת מרדכי ברויאר ותמצא אוצר. והדברים פשוטים לכל בר דעת.
כמובן שמי אני ומה אני בשביל להעיז פנים ולחוות דעה מה נכון לעשות בדור יתום זה ולא עלה בדעתי להביע דעה מה צריך לעשות. כל שאמרתי הוא שאולי נכון, לפחות מעת לעת, להציץ החוצה מתוך בועת-החלומות שלנו ולהסתכל רגע קצר על האמת. אח"כ אפשר לחזור לעולם החלומות, בו אנחנו מעדיפים לחיות את חיינו (אולי כעצתו של ר' נחמן וד"ל).
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.