מאת פישל קדוש
חמאס סובל מיתרון מיבני מרשים, יכולת מופלאה להכין את חגיגות הנצחון לפני תחילת הלחימה, ובלי קשר אליה.
רוקדים על ההריסות, רוקדים על החורבות רוקדים על המתים.
ריקודי הנצחון על התבוסה הם עצמם הערובה שמבטיחה שלעולם לא ינצחו.
ברוח הדו קיום שמובילה הפרקליטות, עדיין מותר לאחל לשכנים היקרים שלנו עוד הרבה ריקודים כאלה.
עד כמה ניצחו חשפו בעובדה השולית, שלראשונה אולצו לוותר על "מטח הנצחון" המסורתי שמסיים כל סבב. ויתור שבישר יותר מכל שעידן חדש מפציע, והרמטכ"ל הנוכחי וסגנו, הרצי הלוי, שונים במעט מקודמיהם בתפקיד.
מלבד הגעגועים ל"מטח הכבוד", הושגו עוד תקדימים שוליים, כמו קרוב ל-0 חיילים הרוגים, הרס תשתיות ברמה שתלמד בבתי הספר הצבאיים בעולם, שדה ניסויים אדיר לנשק ולמהלכים צבאיים, לצד אימון צבאי אדיר שקשה להפריז בחשיבותו, במלחמה חיה.
ההצגה של 'כיפות הברזל' עשתה את ארסנל הטילים שאסף החמאס ב-10 השנים האחרונות לבדיחה
חשוב לא פחות, רמז לחברים האחרים שיושבים בדחיה, בטהרן ועוד, שעקבו בעניין אחרי המתרחש. הם וגם היושבים בריאד, בקהיר וגם בדמשק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.