תמונת השבוע שלי: להקשיב בכדי לזכור
תאריך: יום ראשון כ"ז באייר ה'תשפ"א
מיקום: רחוב לאזרבסקי-פירולוק שכונת מארינה רושצ'ה, מוסקבה
מעודי הכרתי כמובן רק את החגים היהודים והחסידיים. כל חג עם המצוות המיוחדות לו, עם המנהגים והמסורת העוברים מדור דור. אך מאז כשני עשורים, נודע לי על חג חשוב נוסף, 'חג הניצחון' שמו. הרחובות כאן בעיר, כמו בכל ערי רוסיה, לובשות חג, הפארקים עוברים לקראתו שיפוץ וניקיון יסודי, הוועד שבכל בניין מגורים שולף מהמחסן את דגל רוסיה, ותולה אותו ברוב כבוד בחזית הבניין, וכבר בימים הסמוכים לחג, עמוסה העיר בכלי רכב בשעות בהן נערכת ה'חזרה הגנרלית' בכיכר האדומה וברחוב 'טברסקאייא' הגדול. עם השנים גם למדתי להתרגל אל הגשם הבלתי פוסק ביום שלפני החג, לאחר 'זריעת עננים', בשיטה המלאכותית הקבועה להורדת גשמים, בכדי שבזמן ה'פאראד' המפואר, הכל יהיה יבש ומתאים לגודל השעה והמקום.
'דיוואטי מאי' (ה-9 במאי), התאריך בו נכנעה גרמניה הנאצית לפני 76 שנה בפני הצבא האדום, ובכך הביאה לסיומה של המלחמה הנוראה והמפורסמת ביותר בעולם, מלחמת העולם השנייה, בה נכחדו והושמדו מבני עמנו שישה מליון איש ואשה, ילדים ותינוקות ברצח המוני בל יתואר. עדיין חיים איתנו לא מעט 'וטרנים' יהודים יקרים, אשר לחמו בעוז ותעצומות מול כוחות הרשע, שרדו ימים ולילות קשים מנשוא ונשארו כאן, כדי לספר לנו שלא נשכח.
כשמוניתי בידי הרב הראשי שליט"א על מרכז החסד היהודי כאן, עוד חיו איתנו כמה מאות מאותם לוחמים נפלאים ומיוחדים. במשך שנים היינו מארגנים קונצרט מיוחד, אליהם הוזמנו ה'וטרנים' כשהם לבושים בחליפה הנושאת את המדליות היוקרתיות, וקיבלו כבוד ותשומת לב ראויה ומכבדת. הזמן עושה את שלו, והשנה - לאחר שנת קורונה לא פשוטה, יצאנו לקראת ה-9 במאי במבצע מיוחד של ביקורי בית אישיים של צוות העובדים והמתנדבים, אל כל אחד ואחת מאותם יהודים גיבורים, החיים איתנו לאורך ימים ושנים.
התארגנו בסייעתא דשמיא עם ערכת מזון מכובדת של מאכלים מתאימים, הוספנו כמובן מספר פרחים של פרח החג - 'פרח הציפורן' בצבעו האדום הבוהק, ויצאנו לדרך. ביקרנו בכמעט מאה בתים! כשבנוסף, גם התנדבו תלמידים של ה'מתיבתא' ויחד הקשבנו, כדי שנזכור!
בביתו של יעקב וידרמן, ביקרתי לא פעם ולא פעמיים. גם לבדוק את הטיפול הסיעודי שהוא מקבל ע"י מרכז החסד, וגם לשמוע חוויות ממה שעבר אישית בזמן המלחמה כאשר לחם בחזית. לכבוד החג, הגעתי הפעם עם בני משפחתי; ולאחר שהגשנו לו את המתנה והפרחים ושוחחנו מעט, ככל ששמיעתו הכבדה מאפשר בגילו המתקדם וכוחו לדבר עומד לצדו. הוצאתי את התפילין, ומיד הוא הגיב בשמחה כשהוא מפשיל את שרוולו ואומר בעיניים בורקות: 'תפילין, כמו של אבא...'. המשכתי לכתובת נוספת בשכונתנו 'מארינה רושצ'ה', אצל אשה קשישה וחביבה מאוד, שכל-כך התרגשה לראותנו כמשפחה, ולא הייתה מוכנה להתיישב ורק התרוצצה בינינו כשהיא מראה לנו את העציצים והבית המטופח, ולא מספיקה להודות על העזרה הקבועה שהיא מקבלת מהמרכז, שבלעדיה - כפי דבריה - חייה היו קשים מאוד. היה חשוב לי, שילדיי ישמעו ממנה עדות אישית ממי שהייתה שם; איך בגיל 16 עמדה על גגות בניינים עם תותחים כבדים מול הגרמנים ורעמי ההפצצות שהחלישו את שמיעתה עד עצם היום הזה.
*
אתמול בשדה התעופה, לקראת המראת המטוס ממוסקבה, נשמעה קריאתו של הקברניט 'אני מתנצל, אך על-פי החלטת הרשויות בישראל, אנו ננחת בשדה התעופה רמון'. כמו שאר הנוסעים, לא יכולתי לעשות הרבה, אולי רק לשחרר גניחה מהלב. לא על מספר השעות הרבות הצפויות לנו בדרך הארוכה מדרומה של ארץ ישראל למרכזה, כי הכל מאיתו יתברך ורק לטובה. אלא מההבנה שוב, כמה אנו עדיין בגלות הקשה, וכאילו לא חלפו 76 שנה, ואויבינו לא חדלים מלהציק לעם היהודי. הם לפעמים רק מתחלפים, אך בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. מזה מספר ימים מתעופפים על תושבי ארץ הקודש טילים והפצצות כבדות, וזאת כי קברניטי המדינה שכחו עם מי יש לנו עסק. לו היו זוכרים כל הזמן את האמת, מתוך גאון ובטחון יהודי, לא היינו מגיעים למצב כזה, שבה הבת שלי יחד עם חברותיה במדרשת חב"ד בתל-אביב, יצטרכו במשך כל השבוע הזה לישון במקלט, כמו עוד מאות אלפי אזרחים, ולצערנו אף קרו מספר פגיעות בנפש, לצד פגיעות רבות ברכוש. אך בכל זאת זוכים אנו לראות כי הקב"ה מצילנו מידם, ורואים נסים וישועות גדולות.
'ראו את ההרים שמולנו', הצבעתי והראיתי לבני משפחתי את הנוף הנשקף מבעד לחלון המטוס, עת התקרבנו לנחיתה באזור אילת הסמוכה לים-סוף. 'כאן, בעוד שלושה ימים, לפני 3,333 שנה בדיוק, נהפכנו לעם הנבחר, כאשר הקב"ה בכבודו ובעצמו ירד על ההר הקטן, והעניק לנו את תורתו - התורה הקדושה. ולמה נקרא שמו 'הר סיני'? אומרת הגמרא, 'שמשם ירדה שנאה לאומות העולם'. אך עמים שיודעים להעריך את היהודים, ברכת ה' שורה עליהם...', סיימתי את דבריי כאשר גלגלי המטוס נושקות את הקרקע החם ואנו ממהרים לצאת, כשאני מרוב התרגשות מתכופף ארצה ומנשק את רגבי ארצנו הקדושה, מספר קילומטרים מהמקום הנפלא ממנו התחיל 'חג השבועות', אותו נחגוג בע"ה בעוד שלושה ימים.
את ידידי היקר הנגיד מר יהודה קנייבסקי, פגשתי במקום, והוא הציע לקחת אותנו ברכב הנוח שהזמין עד לירושלים עיר הקודש, בה נשהה בע"ה בחג מתן תורה הבא עלינו לטובה, ונישאר בע"ה גם למחרתו, לכבוד שמחת ה'ווארט' לבננו היקר הרב שאול שי', מתוך שבח והודי'ה לקב"ה על בואו בקשרי השידוכין עב"ג הכלה תחי', בת השליח בעיר פתח תקווה הרב אליעזר וויספיש שיחי' ומשפחתו.
גוט שבת וקבלת התורה בשמחה ובפנימיות!
שייע
תאריך: יום ראשון כ"ז באייר ה'תשפ"א
מיקום: רחוב לאזרבסקי-פירולוק שכונת מארינה רושצ'ה, מוסקבה
מעודי הכרתי כמובן רק את החגים היהודים והחסידיים. כל חג עם המצוות המיוחדות לו, עם המנהגים והמסורת העוברים מדור דור. אך מאז כשני עשורים, נודע לי על חג חשוב נוסף, 'חג הניצחון' שמו. הרחובות כאן בעיר, כמו בכל ערי רוסיה, לובשות חג, הפארקים עוברים לקראתו שיפוץ וניקיון יסודי, הוועד שבכל בניין מגורים שולף מהמחסן את דגל רוסיה, ותולה אותו ברוב כבוד בחזית הבניין, וכבר בימים הסמוכים לחג, עמוסה העיר בכלי רכב בשעות בהן נערכת ה'חזרה הגנרלית' בכיכר האדומה וברחוב 'טברסקאייא' הגדול. עם השנים גם למדתי להתרגל אל הגשם הבלתי פוסק ביום שלפני החג, לאחר 'זריעת עננים', בשיטה המלאכותית הקבועה להורדת גשמים, בכדי שבזמן ה'פאראד' המפואר, הכל יהיה יבש ומתאים לגודל השעה והמקום.
'דיוואטי מאי' (ה-9 במאי), התאריך בו נכנעה גרמניה הנאצית לפני 76 שנה בפני הצבא האדום, ובכך הביאה לסיומה של המלחמה הנוראה והמפורסמת ביותר בעולם, מלחמת העולם השנייה, בה נכחדו והושמדו מבני עמנו שישה מליון איש ואשה, ילדים ותינוקות ברצח המוני בל יתואר. עדיין חיים איתנו לא מעט 'וטרנים' יהודים יקרים, אשר לחמו בעוז ותעצומות מול כוחות הרשע, שרדו ימים ולילות קשים מנשוא ונשארו כאן, כדי לספר לנו שלא נשכח.
כשמוניתי בידי הרב הראשי שליט"א על מרכז החסד היהודי כאן, עוד חיו איתנו כמה מאות מאותם לוחמים נפלאים ומיוחדים. במשך שנים היינו מארגנים קונצרט מיוחד, אליהם הוזמנו ה'וטרנים' כשהם לבושים בחליפה הנושאת את המדליות היוקרתיות, וקיבלו כבוד ותשומת לב ראויה ומכבדת. הזמן עושה את שלו, והשנה - לאחר שנת קורונה לא פשוטה, יצאנו לקראת ה-9 במאי במבצע מיוחד של ביקורי בית אישיים של צוות העובדים והמתנדבים, אל כל אחד ואחת מאותם יהודים גיבורים, החיים איתנו לאורך ימים ושנים.
התארגנו בסייעתא דשמיא עם ערכת מזון מכובדת של מאכלים מתאימים, הוספנו כמובן מספר פרחים של פרח החג - 'פרח הציפורן' בצבעו האדום הבוהק, ויצאנו לדרך. ביקרנו בכמעט מאה בתים! כשבנוסף, גם התנדבו תלמידים של ה'מתיבתא' ויחד הקשבנו, כדי שנזכור!
בביתו של יעקב וידרמן, ביקרתי לא פעם ולא פעמיים. גם לבדוק את הטיפול הסיעודי שהוא מקבל ע"י מרכז החסד, וגם לשמוע חוויות ממה שעבר אישית בזמן המלחמה כאשר לחם בחזית. לכבוד החג, הגעתי הפעם עם בני משפחתי; ולאחר שהגשנו לו את המתנה והפרחים ושוחחנו מעט, ככל ששמיעתו הכבדה מאפשר בגילו המתקדם וכוחו לדבר עומד לצדו. הוצאתי את התפילין, ומיד הוא הגיב בשמחה כשהוא מפשיל את שרוולו ואומר בעיניים בורקות: 'תפילין, כמו של אבא...'. המשכתי לכתובת נוספת בשכונתנו 'מארינה רושצ'ה', אצל אשה קשישה וחביבה מאוד, שכל-כך התרגשה לראותנו כמשפחה, ולא הייתה מוכנה להתיישב ורק התרוצצה בינינו כשהיא מראה לנו את העציצים והבית המטופח, ולא מספיקה להודות על העזרה הקבועה שהיא מקבלת מהמרכז, שבלעדיה - כפי דבריה - חייה היו קשים מאוד. היה חשוב לי, שילדיי ישמעו ממנה עדות אישית ממי שהייתה שם; איך בגיל 16 עמדה על גגות בניינים עם תותחים כבדים מול הגרמנים ורעמי ההפצצות שהחלישו את שמיעתה עד עצם היום הזה.
*
אתמול בשדה התעופה, לקראת המראת המטוס ממוסקבה, נשמעה קריאתו של הקברניט 'אני מתנצל, אך על-פי החלטת הרשויות בישראל, אנו ננחת בשדה התעופה רמון'. כמו שאר הנוסעים, לא יכולתי לעשות הרבה, אולי רק לשחרר גניחה מהלב. לא על מספר השעות הרבות הצפויות לנו בדרך הארוכה מדרומה של ארץ ישראל למרכזה, כי הכל מאיתו יתברך ורק לטובה. אלא מההבנה שוב, כמה אנו עדיין בגלות הקשה, וכאילו לא חלפו 76 שנה, ואויבינו לא חדלים מלהציק לעם היהודי. הם לפעמים רק מתחלפים, אך בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. מזה מספר ימים מתעופפים על תושבי ארץ הקודש טילים והפצצות כבדות, וזאת כי קברניטי המדינה שכחו עם מי יש לנו עסק. לו היו זוכרים כל הזמן את האמת, מתוך גאון ובטחון יהודי, לא היינו מגיעים למצב כזה, שבה הבת שלי יחד עם חברותיה במדרשת חב"ד בתל-אביב, יצטרכו במשך כל השבוע הזה לישון במקלט, כמו עוד מאות אלפי אזרחים, ולצערנו אף קרו מספר פגיעות בנפש, לצד פגיעות רבות ברכוש. אך בכל זאת זוכים אנו לראות כי הקב"ה מצילנו מידם, ורואים נסים וישועות גדולות.
'ראו את ההרים שמולנו', הצבעתי והראיתי לבני משפחתי את הנוף הנשקף מבעד לחלון המטוס, עת התקרבנו לנחיתה באזור אילת הסמוכה לים-סוף. 'כאן, בעוד שלושה ימים, לפני 3,333 שנה בדיוק, נהפכנו לעם הנבחר, כאשר הקב"ה בכבודו ובעצמו ירד על ההר הקטן, והעניק לנו את תורתו - התורה הקדושה. ולמה נקרא שמו 'הר סיני'? אומרת הגמרא, 'שמשם ירדה שנאה לאומות העולם'. אך עמים שיודעים להעריך את היהודים, ברכת ה' שורה עליהם...', סיימתי את דבריי כאשר גלגלי המטוס נושקות את הקרקע החם ואנו ממהרים לצאת, כשאני מרוב התרגשות מתכופף ארצה ומנשק את רגבי ארצנו הקדושה, מספר קילומטרים מהמקום הנפלא ממנו התחיל 'חג השבועות', אותו נחגוג בע"ה בעוד שלושה ימים.
את ידידי היקר הנגיד מר יהודה קנייבסקי, פגשתי במקום, והוא הציע לקחת אותנו ברכב הנוח שהזמין עד לירושלים עיר הקודש, בה נשהה בע"ה בחג מתן תורה הבא עלינו לטובה, ונישאר בע"ה גם למחרתו, לכבוד שמחת ה'ווארט' לבננו היקר הרב שאול שי', מתוך שבח והודי'ה לקב"ה על בואו בקשרי השידוכין עב"ג הכלה תחי', בת השליח בעיר פתח תקווה הרב אליעזר וויספיש שיחי' ומשפחתו.
גוט שבת וקבלת התורה בשמחה ובפנימיות!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.