שלום לר' חיים היקר,
כידוע הרבה התאכזבו מהמפלגות החרדיות, אך מעט פרשנים הסבירו מדוע כל כך הרבה, ולזאת באתי.
הקורונה היתה אורחת קבועה בכל הכותרות השנה, ושינתה את פני הפוליטיקה.
ובכן, הדעות חלוקות מה צריך להיות יחסנו אליה: האם להמשיך בשגרה? האם להחמיר בפיקוח נפש? עם אין סוף עמדות ביניים.
הבעיה
בעיני היא שהתקיים במנהיגי המפלגות החרדיות "פני הדור כפני הכלב", לא מפני
המסכה שדומה לרסן שעל הכלב, אלא מפני שבמקום להוביל ולנקוט בגישה ובעמדה
ברורות ובמדיניות עקבית, הם פעלו לפי דעת הקהל, בתקוה למצוא חן בעיני כולם.
התוצאה הפוכה לחלוטין: כולם מאוכזבים מהם.
המחמירים בקורונה
מאוכזבים שהם הגנו על העבריינים, טענו בוקר וערב שרוב החרדים שומרים על
ההנחיות כשיודעים היטב שאין זה נכון, והנה התנגדו להעלאת הקנסות, לחצו
לפתוח את בתי הכנסת ומוסדות החינוך והמקוואות גם כשהתחלואה היתה גבוהה,
ועוד ועוד.
מנגד, המקלים מאוכזבים שהם לא דאגו לאומן בראש השנה,
והם לא לחצו מספיק להתיר תפילות, חתונות, לפתוח כוללים וישיבות, ולא דאגו
לשום מתווה ולשום פשרה.
יצאו קרחים מכאן ומכאן.
ומלבד
זאת יש אכזבות משותפות לכולם: התנגדותם להקמת ועדת חקירה נגד אלימות
השוטרים נגד החרדים ואכיפה סלקטיבית אינה מקובלת על אף אחד. וכן התנהגותם
בשושן פורים היתה זוועתית לכל הדעות, גם למחמירים, כי החלטה כזאת לא קובעים
באמצע פורים, מיום ששי ליום ראשון. אבל מעל לכל, ההרגשה שאין עמוד שדרה
לפוליטיקאים ואין להם משנה סדורה היא הגורם המרכזי לאכזבה מהם.
וגם מחוץ לקורונה התנהגותם דומה. לדוגמה, תמיכתם באיזה מועמד לראשות הממשלה תלויה בדעת הקהל ולא בעקרונות וערכים.
בגלל זה כל הציבור מאס בהם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.