מרן האדמו"ר הרי"ף ראב"ד מרוקו על השובבי"ם חלק ב'

חלק ב :

וכך מצאנו ערב יום הכפורים, ילך לבית החיים נפסק להלכה, שישני עפר יהיו מליצי יושר עליו וביותר יקפיד ללכת לקבר של צדיק, שאין העולם יודעים עליו ושם יכול לפעול ישועה גדולה ביותר. 

אבל יזהר שהנסיעה לקברי צדיקים לא תהיה בגדר של טובל ושרץ בידו, שבדרך מטמא את העינים, מבטל תורה, מדבר דברי חול ועוד מכשולים ועוונות שקרוב ההפסד יותר מהתועלת, ורק מצערים את הצדיק וגורמים לו דלות בשמים. 

כי כל המעלה ללכת לקבר של צדיק ולהתייחד עם הצדיק, כי בשמים אין עוד עליה וכל צדיק עומד במקומו. וכאשר האדם הולך לקבר של צדיק ומספר את בעיותיו ומאוויו במר ליבו ומבקש מהצדיק שיהיה מליץ יושר בשמים עליו, הצדיק יורד בדרגתו לראות ולשמוע את הצרות ואחרי כן הירידה הזאת היא לצורך עליה, הצדיק עולה לעוד דרגה. 

ולכן כאשר הולכים לקבר של צדיק ויודעים מה לעשות שם, האדם יכול לזכות למעלות עצומות ולקשור נפשו לצדיק, ולגרום לצדיק לעלות עוד מעלות בשמים ואז הצדיק מליץ יושר על האדם, וכך מצאנו מעשים על גדולי עולם באיזו חרדה הלכו לקברי צדיקים. רבנו ה״אור החיים״ הקדוש היה בעליות של מירון יורד מהחמור וזוחל לקבר הרשב״י. 

ולפני הציון יעשה תשובה חזקה ולא יכנס לציון עם כל החטאים, כי מקלקל קילקול עצום. יהרהר הרהורי תשובה מעומק הלב וישתדל לתת צדקה. ישתדל לטבול במקווה ואם לא, לעשות הנטילה של יה-וה שבה סודות נשגבים. ועל הציון יקרא כמה פרקי תהילים ואם יש תורות של אותם צדיק, ילמד אותם או ידבר בהם ויצייר את דמות הצדיק מול עיניו בסוד ״והיו עינך רואות את מוריך״. 

אחרי כן יבקש מהצדיק שיהיה שליח לפני הקב״ה וישפוך שיחו לפני השם. ואם נהג כך, חלק מנשמת הצדיק הנמצאת בקביעות בקבר הצדיק יורדת ממדרגתה למשמע הצער שהאדם מצטער והבעיות הפוקדות את עם ישראל. ואחרי הירידה הזאת, יש לצדיק עליה, כי אין עליה שאין לפניה ירידה. ואחרי כן ישמח וישיר ויעשה סעודה לכבוד הצדיק, ״אכלו משמנים ושתו ממתקים... כי חדות השם היא מעוזכם״. 

וכמה השגות עצומות יכול האדם להשיג מכח שוכני עפר. וידועים דברי רבנו ה״דברי יואל״ מסאטמר זצוק״ל, דכל אדם צריך להיות לו רב למעלה שנפטר ורב למטה שחי. רבי יואל זצוק״ל העיד על עצמו, שרבו בשמים הוא רבנו ה״חתם סופר״ זצוק״ל ורבו בארץ הוא ה״דברי יחזקא משינאווא זצוק״ל, שהיה קדוש עליון. 

כל אחד מאיתנו יחזק חזקה זו, שיהיה לו רב ללכת איתו בכל דרך בתמימות ובנאמנות ״ככל אשר יורוך״, גם אם יגידו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. וכמה פעמים הקב״ה שם בפי עבדיו הנביאים, להגיד דבר לתלמידים שנראה שנזק יוצא מדברי הרב, אבל תועלת גדולה יש בדברים. 

ובדמעות ובאמונה שלמה כותבים, הנה לפני כשלושים שנים, מורי ורבי שהיה הרב שלי בארץ, פסק לי דבר לעשות. והדבר לא היה בו הגיון והדבר היה בעל משמעות לכל החיים והיה נראה לא שכלי ולא רגשי. אבל אנחנו קיבלנו על עצמנו מיד את אשר יורוך. ועל זה שהיה לנו רגע פיקפוק בדברי הרב, באותה תפילת מנחה קיבלנו על עצמנו תענית של שלושה ימים רצופים יום ולילה, שרבותינו נתנו בזה זכות שנחשב כהרבה תעניות. 

וכך הלכנו בדברי רבי בלי שום מחשבה, ומעולם לא פתחנו איתו את הדיבור. עשינו ככתבו וכלשונו בלי ידיעה ובלי הבנה. כמה חודשים לפני שמורי ורבי נפטר, היה יושב שבעה על מי מבני משפחתו שנפטר, וביקש שמרת אמי שתחי׳ תבוא אליו. 

וכשבאה ביקש להוציא כולם מהחדר וישב איתה יותר משעה ודיבר איתה דברים נשגבים ומפחידים על אותה דעת תורה שלנו שלושים שנה, ויש דברים שהשתיקה יפה להם. 

וכך כשאדם הולך את החכמים, גם אם הפסיד כסף וראה חורבן, זה לא ענין שלך. ״במופלא ממך אל תדרוש״, אלו חשבונות שמים. וכאשר האדם מקלקל בפיו, נשאר ערום מפה ומפה. וזו העבודה של הדור, לחזק אמונת חכמים. 

ועל זה הגמרא במסכת שבת אומרת, כל מי שמרחם על תלמידי חכמים, זוכה לבנים תלמידי חכמים. ומדוע, כי הילדים שלו רואים וחיים איך האבא והאמא מרחמים על התלמיד חכם ומשתדלים בשביל התלמיד חכם, ואז נחקק בבנים אהבה לחכמים והם זוכים להיות תלמידי חכמים. 

וכל דיבור שיוצא רע על תלמיד חכם ועל צדיק, גורם לעניות קשה ומרחיק הרבה פרנסות. שנים שואלים אותנו על רבנים מסויימים וכו׳, אין זכות לשום אדם לדבר או לחשוב שום דבר רע על שום יהודי, וודאי לא על אדם שנקרא תלמיד חכם או רב. 

באנו לעולם לתקן את עצמנו ולהאיר אל העולם, ולא להילחם בעולם, זה לא עניינים שלנו. לכל רב יש את הדרך שלו ויש את האנשים שקשורים לשורש נשמתו וכל רב צריך להיות דבוק ברבו, לינוק מרבו את הרוחניות והגשמיות. הרב הוא צינור שדרכו עובר הכל. 

כדברי הגמרא, כל העולם ניזון בשביל חנינא בני. פירוש, כל העולם עובר בשביל של הפרנסה, של רבי חנינא. כשנותנים פדיון לצדיק, עולה לפני הקב״ה כמקריב קורבן לפני השם ונותן ברכה בצעדי וידי האדם, ואין צדקה שיצא ממנה רע. כל צדקה עומדת עם האדם ״וצדקתו עומדת לעד״. אין האדם יודע מתי באמת הוא יצטרך את הישועה הוא ובניו אחריו. 

יעזרנו הקב״ה על דבר כבוד שמו, ״חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים להשם״. מבקשים אנו מלפני הקב״ה שישלח ברכה והצלחה ושפע וגדולה ותפארת, לאהוב ליבנו כבן לנו, רבי רותם מויאל שיח׳ הוא ואשתו הצדקת ובני ביתו. אהוב וחביב, מסור לישיבה מסירות עצומה ובימי הזעם לא מש רגע אחד מאיתנו, ״הטיבה השם לטובים ויפתחו לו כל השערים במהרה״.

״חזק חזק ונתחזק״ באהבה רבה,

יאשיהו יוסף.