נספר לכם על שמחת פורים בבית החסיד הבלתי נשכח רבי דניאל מייערס ע"ה. רבי דניאל היה דמות של חסיד ועובד ה', הוגה דעות, ירא שמים גדול, ובעיקר מ'פני המזרח' בליובאוויטש. בשנים הראשונות לבואו לאמשטרדם היה החסיד ר' דניאל מייערס ע"ה קורא אליו כל המקורבים שלו והיה עושה סעודת פורים איתם ביחד. בסעודה זו נשפך המשקה כמים, והיתה נמשכת עד אור הבוקר. באחת הפעמים אף שהה בביתו החסיד רבי שמואל הורוויץ ז"ל, בן אותו חסיד וקדוש רבי איטשע מתמיד זצ"ל, והם ישבו פארברענגען כל ליל של פורים עם קומץ חסידי ליובאוויטש, עד תפילת שחרית.
אך יש סיפור מהדים הכרוך באחת מאותן התוועדויות אצלו בפורים. היה זה בחורף תשל"ג, עת עבר רבי דניאל תקופה כלכלית מאד קשה. לצד התפתחות והרחבת המשפחה, לא היתה הפרוטה מצויה בביתו. ההוצאות היו גדולות מההכנסות, ולא היה מאיפוא לקחת פרוטה לכלכלת הבית, וכמובן העיב הדבר על מצב הרוח היום יום. כדרכו של חסיד, הוא לא סיפר הדבר לאיש, ורק מעטים ידעו על מצבו הכלכלי העגום. בנתיים, התקרב פורים, והוא רצה להזמין אורחים, אך לא היה לו כל אפשרות להביא המינימום לשלחן.
באותו פורים תשל"ג, כשחזר רבי דניאל ע"ה מתפלת שחרית, הוא מצא ליד הדלת מעטפה, עליה רשומה באותיות קידוש לבנה 'מתנות לאביונים'. במקום שזה הרים את רוחו, הוא נדהם ונשבר בקרבו, וכל הפורים היה מדוכדך בצורה בלתי לתאר, ואף לא טעם כלשהו עד לעת ערב, שהגיע זמן סעודת פורים. למעשה, אותה מעטפה גם כללה רק נתינה מעוטה ביותר, וגם ניתנה שלא בדרך כבוד, כך שזה גרם, בטבע הדברים, לכאב עמוק אצלו. אותו פורים היה יותר תשעה באב, מאשר פורים.
למחרת, שושן פורים תשל"ג, עבר אחד הבנים תאונת דרכים קשה, כאשר רכב על אופניו, ולפתע חלף רכב משטרתי במהירות ופגע בו קשות, והוא עף מספר מטרים באויר ונחבל. בהשגחה פרטית אחיו הגדול עבר במקום, וראה תאונה, ומתוך סקרנות הלך לראות עד שראה שזה אחיו, ונסע עם האמבולנס לבית חולים, וכך הזעיק את הוריו. לאחר בדיקות התחוור כי עיקר הפגיעה היתה ברגל, ונדרש ניתוח מורכב. כמובן התקשר רבי דניאל מיד להרבי להסכמה וברכה לניתוח, ודיבר עם המזכיר החסיד המיתולוגי הרב חיים מרדכי חדקוב ע"ה.
רבי דניאל, מתוך מתח וכאב, הרשה לעצמו לפנות להמזכיר ולשאול את הרבי 'מדוע כל זה קרה לנו'. בצד השני שרר שקט, ואז לפתע שמעו רבי דניאל ואשתו את קולו של הרבי, שכנראה האזין לטלפון, והוא אומר להרב חדקוב 'ער איז ניט געווען בשמחה אין פורים', כלומר שלא היה בשמחה בפורים. הרבי יושב בברוקלין ויודע היטב מה קורה באמשטרדם. מני פורים תשל"ד ואילך היה בית משפחת מייערס מוקד לעליה לרגל עבור חסידי חב"ד והמקורבים באמשטרדם. הדברים התהפכו לטובה. כולם ידעו, שמי שרוצה לחוש טעמה של שמחה אמיתית בפורים, עליו להיכנס לביתו של ר' דניאל בסעודת פורים, לפחות לכמה דקות. מי שלא ראה שמחת פורים בביתו באותן שנים, לא ראה שמחה מימיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.