מרן האדמו"ר הרי"ף על השובבי"ם חלק ב'

 חלק ב :

וכך נשאלנו מחתן ירא השם, שנודע לו אחרי החתונה שאין בתולים ויש לו גמירות דעת להתגרש. האם להמשיך השבע ברכות, כי יש לו גמירות דעת להתגרש, אף שלא רוצה בשבעת ימי המשתה לצער את כל המסובין ולגרום חילול השם לבת ישראל או לבני המשפחה. ודבר זה קשה, כי ברכה לבטלה לספרדי זה קשה ביותר, כי הספרדים קיבלו שלא תוציא את שם השם אלוקיך לשווא, זה דאורייתא. 

ואחרי חקירה ודרישה שהיה מעשה לפני החתונה, עם אדם מסויים שאף הודה. האם ימשיך השבע ברכות או יעצור ? 

והנה צריך לדעת, שרוב השמחה של השבע ברכות זה לשמח את הכלה. והעבודה היא בימי המשתה, שהחתן וידידיו ישמחו את הכלה. ופה ליבו ודעתו בגמירות דעת להתגרש אחרי החתונה. 

הנה הלכה ודין זה קשה, אך בכל אופן רואים כמה צריך להיזהר ולהישמר מכל משמר, בענין מידת היסוד, וודאי אצל גדולי וקדושי ישראל, שהקפידו הקפדה גדולה על כל דבר ואפילו הקטן ביותר, בענייני מידת היסוד. 

אם כן, איך נביאה וצדיקה כאביגיל עומדת ואומרת לדוד, אנחנו נתחתן, הרי היא עדיין נשואה עם נבל. אלא אפשר לבאר ולומר, אביגיל ידעה שדוד המלך קדוש וטהור, ורצתה להניא אותו שלא יהרוג את בעלה, כי ידעה שבעלה כשמו כך הוא, נבל ברשות התורה. ואיך תציל אותו מ״כל המורד במלכות דוד חייב מיתה״. 

עשתה מעשה בחכמה, כי ״חכמת נשים בנתה ביתה״ והלכה לדוד ואמרה לו, אנחנו עתידים להתחתן. ואז כששמע זאת דוד, מיד ברח ולא עשה לנבל כלום, כי פחד שמא כשיהרגו את נבל, יהיה לו בזה מחשבה של דבר פרטי ועצמי, ולכן דוד המלך רצה להתרחק מן הספק ולא הרג את נבל. וכך בחכמתה הרבה, אביגיל הצילה את בעלה נבל לזמן עד אשר מת בצורה אחרת, וזכתה להתחתן עם דוד המלך. 

הנה עם היצר הרע האדם ״בתחבולות תעשה לך מלחמה״ וידע שהיצר הרע אורב לכל אדם ואדם בכל דרך אפשרית. וגם בדברים שנראים קלים ופשוטים ושאין בהם ממש, היצר אורב. וידע האדם שאין בחיים סתם דברים, כל דבר הוא בעל משמעות וכל דבר הוא בעל כח גדול. 

וכדמובא על דוד המלך, שהייתה לו קושייה מדוע הקב״ה ברא את המשוגעים בעולם, וכן את העכביש. דוד המלך הבין בהשגתו את כל הבריאה כולה, למה ועל מה ברא אלוקים. אבל שני דברים לא הבין, מדוע ברא משוגעים ומדוע ברא את העכביש. 

הקב״ה הראה לדוד שכל מה שנברא בעולם יש לו תכלית. וכך כאשר היה דוד שבוי ותפוס ורצו להוציא אותו להריגה, עשה דוד עצמו משוגע. וכאשר ראו וחשבו שהוא משוגע, אכיש המלך אמר להניח את המשוגע הזה וכך ניצל דוד. 

וכן העכביש, כאשר דוד היה במנוסה משאול המלך והתחבא במערה, שאול המלך נכנס לבית הכסא במערה, שדוד היה בתוכה עם מאתים וחמישים חיילים. דוד היה רגע לפני להיתפס בידי המלך שאול, ואז נעשה נס ועכבישים בנו קיר של קורי עכביש וכך שאול לא ראה את דוד, ודוד המלך ניצל. 

כך האדם ירד לכל נקודה ונקודה בחייו וידע שכל דבר ואפילו הקטן ביותר, הוא בעל משמעות גדולה לפני הקב״ה. ולכן הרבה דברים מפסידים מחוסר ידיעה, ולא עם הארץ חסיד. 

וכך בכל ברכה שמברך אדם את חבירו, בכדי שתחול הברכה אמרו רבותינו הקדושים זצוק״ל, יתחיל מלברך ולהודות להקב״ה ואחרי שמברך ומודה להקב״ה יברך את חבירו. אבל אם מתחיל מיד ברכה שמברך את חבירו, בלי להתחיל עם ברכה להקב״ה, הברכה אינה מתקבלת. 

וכמה תקלות ונזקים בחוסר ידיעה יורדים לעולם. וכאשר האדם יודע וממלא את דעתו בתורה ובחכמה, ויודע לקחת את ההחלטות בצורה נכונה ולא לתת צדקה כי כואב לו הלב על אדם חולה, אלא לערב את מצות הצדקה עם כל היסודות השותפים בנפש האדם ומרבה בישיבה, שאין ישיבה שאין בה חידוש, וכל לימוד מבינים בו יותר וכל פעם שלומד וקורא את התורה הנפש שלו עולה ומתעלה ומקלף מעצמו עוד קליפות. 

וידועה השאלה שנשאלו גדולי ישראל, האם מותר לתרגם את התורה לשפה אחרת. וכך מובא  בספר הקדוש ״תורה לשמה״ שנשאל רבנו ה״בן איש חי״ זצוק״ל, מאדם שמבקש לתרגם את ה״אדרא רבא״ ואת ה״אדרא זוטא״ לערבית. ורבנו ה״בן איש חי״ זצוק״ל מביא מכתב מרבנו ה״דברי חיים״ מצאנז זצוק״ל, בשאלה שנשאל על אנשים שרצו לתרגם את ה״עין יעקב״ לשפה אחרת. 

ועונה רבנו ה״דברי חיים״ בצורה קשה ביותר, שאסור איסור מוחלט, שבלשון הקודש יש קדושה וטהרה ומשפיע לנפש האדם וכו׳. וכך פוסק רבנו ה״בן איש חי״ זצוק״ל שאסור לתרגם את הספר הקדוש ה״אדרא רבא״ וה״אדרא זוטא״ לערבית. 

ועלינו לדעת שכל מילה וכל פסוק בתורה הקדושה, מלא בייחודים ובסודות נשגבים ונוראיים. וכך נלך מחיל אל חיל לחזק עצמנו בעבודת השם, להגיע לתקן עולם במלכות שדי. כולנו כאיש אחד, בלב אחד, נגדיל את האור של ״שובה ישראל״ עוד בית מדרש, עוד הדפסה של ספר, בכל מעשה מתקנים עולם במלכות שדי.

 והנה הקב״ה העביר ומעביר אותנו ייסורים קשים, לסלול את הדרך לכל בני הקהילה. שכל צרה כזאת שאחד מאיתנו יגיע אליה או שנפדתה ממנו על ידי השותפות של כולנו או שיעבור הצרה והבעיה בקלות, כי הצרה הזאת עברו אותה ומתקן אותה. וכל אדם שמוסר נפש בגופו ובממונו ובתורה, זוכה לאור גדול ולשמחת עולם. 

ונסיים בדברי רבי משה קורדוברו זצוק״ל, כשמחשבות רעות יבואו לאדם, יאמר הפסוק ״אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.״ 

כשמחשבות רעות יבואו לאדם או נסיונות, יתן אש, צדקה או מעשה טוב, לטהורה הגדולה ״שובה ישראל״, וכך ינצל מכל רע. 

ישועה וברכה והצלחה גדולה,

יאשיהו יוסף.