מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
ערב חג הסוכות תשפ"א,
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
ברור, כולם מצפים לשמוע מה תגובתי על המכתב שהתפרסם בשבוע שעבר, בו כותב לי פוסק הדור הגר"מ שטרנבוך שליט"א כי לפני 14 שנים הוציאו ממנו חתימה בכח, נגד רצונו והוא מוסר מודעה שהיא בטלה ומבוטלת.
לפי התגובות שקיבלתי, הציבור היה בהלם.
כדי לבטא את תגובתי נכונה ובזהירות מירבית, אקדים בסיפור שמסתובב בקהיליית עורכי הדין והמשפטנים.
עורך דין צעיר וממולח ניהל את ההגנה של מי שנאשם ברצח בנסיבות מחמירות, כל ההוכחות שהצטברו היו לרעתו חד משמעית.
עורך הדין החליט לנקוט בצעד טריקי, ובדיון האחרון שבו היו אמורים להכריז על פסק הדין, קם העו"ד וטפח קלות על שכמו של הנאשם שישב לצידו, ואמר לשופטים בדרמטיות: 'כבוד השופטים, בשניות הקרובות תיפתח דלת הכניסה לאולם בית המשפט והרוצח האמיתי יצעד פנימה'.
העו"ד התיישב על מקומו והביט על השופטים לראות את תגובתם.
עיני השופטים נעו בציפיה לעבר דלת האולם, המתינו דקה ושתים אך שום דבר לא קרה שם.
העו"ד קם שוב על רגליו ואמר: כבוד השופטים, ברור לכם כי אי אפשר להוציא פסק דין של מאסר עולם לאדם ולשלול את חירותו על סמך ספק, חייב להיות ברור כשמש כי הנאשם אכן ביצע את העבירה. הרגע ראינו את כולכם מפנים עיניכם לכיון הפתח וממתינים לאורח שלא הגיע, זו הוכחה ברורה כי אינכם בטוחים ב-100 אחוז כי הוא הרוצח, ובליבכם מקנן ספק כלשהו בענין, אחרת, לא הייתם מביטים בדריכות לעבר הדלת לראות מי הרוצח האמיתי'.
השופטים לא זלזלו בדבריו וביקשו הפסקה של חצי שעה להתייעצות, והם יצאו מהאולם לחדרם לדון בטיעון הזה.
בסיום ההפסקה חזרו השופטים לאולם וקבעו פה אחד כי הנאשם הוא הרוצח.
כשנשאלו ע"י העו"ד: במה דנתוני? ענה השופט כך: בהפסקה הלכנו לחדר הבקרה וביקשנו לראות את מצלמות האבטחה של אולם בית המשפט באותה דקה שחיכינו לדלת שתיפתח, ונוכחנו לראות כי כל היושבים באולם הפנו את ראשם ועיניהם לעבר הדלת, חוץ מבן אדם אחד, הלא הוא מיודענו 'ה נ א ש ם', הוא המשיך במבטו עלינו, והסיבה ברורה: את כולם אפשר להפתיע, לא אותו. הוא יודע בבירור את האמת ללא שום עוררין.
זו תגובתי למכתב של הראב"ד: כולם הופתעו, חוץ ממני, אני יודע את הכל מה שקרה שם, אני נוצר בליבי המון, כבר אז סופר לי על צערו הגדול של הראב"ד אך רק כעבור כמעט עשור וחצי, אזר אומץ לכתוב את האמת, כאשר כל החיצים שנשלחו אלי אז, שינו כיוון והופנו אליו בפרשת הקברים (שלא היו ולא נבראו) בשטח ידידי הרב גולובנציץ ז"ל בבית שמש, ומיררו לו את החיים לעת שיבה, או אז הוא חש על בשרו בעצמו, את מה שאני עברתי אז ורק אז הבין את גודל העוול שנעשה עמי ומשפחתי, וכמאמר חז"ל: 'סדנא דארעא חד הוא', והעולם גלגל.
בגמ' קידושין פא מסופר על רב עמרם שכמעט נכשל בדבר עבירה וכאשר קלט מה היצר הרע כמעט גרם לו, התחיל לצעוק 'אש בבית' 'אש בבית', באו תלמידיו וראו את המתרחש ואמרו: 'רבי, ביישתנו' ענה להם רב עמרם 'מוטב שאבייש בעוה"ז משאבייש בעוה"ב', שהרי שם הבושה נצחית, כפי שאנו אומרים בברכת המזון: 'שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד'.
את הסיפור דלקמן שמעתי לפני שנים רבות ולא האמנתי לזה, עד ששמעתי אותה אישית לפני שנים מספר מהרה"ח ר' אברהם הלפרין ז"ל מניו יורק (גיסו של ר' מאיר פרוש הי"ו) ששמע מפי אביו הר' נחום יואל ז"ל (ב"ר יעקב הלפרין ז"ל, מייסד זכרון מאיר בבני ברק) שהיה הנהג של החזו"א, והיה נוכח באותה מעשה.
החזון איש זצוק"ל ביקר פעם בירושלים בשמחת שבע ברכות ברח' שטראוס, לפתע שמעו מבחוץ מוזיקה של ניגוני הכנסת ספר תורה, קם החזו"א לצאת לשמוח בשמחת התורה, נענה ת"ח אחד מן המסובים, כי ההכנס"ת היא לביהכנ"ס 'אהל בנימין' של פא"י – המזרחי. שאל החזו"א 'ומה בכך'? ענה האיש: מחר יפרסמו בבטאון 'הצופה' כי החזו"א השתתף בהכנס"ת שלהם וכדי בזיון וקצף.
החזו"א לא התייחס לכך ויצא לזמן קצר וליווה את הס"ת, ובאותה זמן התחיל אותו ת"ח להסביר את המכשול שיכול לצאת בכך והאוירה באולם געשה ורעשה.
כשחזר החזו"א לשבע ברכות, נשתתקו כולם, אך החזו"א קלט מה היה שם.
אחר ברהמ"ז כיבדו את אותו ת"ח (שהכרתיו לעת זקנתו, ולא אזכיר כאן את שמו, משום כבודו זצ"ל) בברכה הרביעית של שבע ברכות, והוא נטל הכוס ובדבקות אמר: 'אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו', כמובן שפרץ צחוק בין הקהל והלה האדים מבושה ומיד תיקן את עצמו 'בצלמו, בצלם דמות תבניתו', הקהל חשבו להם, הנה, זה העונש של מי שפגם בכבודו של החזון איש.
לאחר ברכה אחריתא אמר החזון איש לסובבים, 'לא ידעתי שהוא כ"כ ירא שמים, משמים שילמו לו מיד בבושה שעבר עליו כי לא רצו שילך לישון עם חשש חטא וניקו אותו מיד.
מעשה זה גרם לי להבין, שהראב"ד עבר את מסכת היסורים והבזיונות מאותם אנשים שהכריחוהו לחתום, כי באמת אדם גדול הוא ומוטב שביישוהו בעוה"ז מהבושה ח"ו שמתביישים בעוה"ב.
ומבחינתי, טוב מאוחר מלא כלום.
שתקתי בענין הרבה, משום כבוד התורה דברים רבים לא פירסמתי מעולם משום שחסתי על כבוד התורה, שלא יאמרו הבריות, אדם שלמד תורה הרבה עשה כך?
בכספת שלי שמורים 3 מכתבים שנכתבו ע"י גדול אחד, הכוללים 1. חתימה לטובתי, 2. חזרה מהחתימה 3. חזרה מהחזרה, והכל בפחות מ-24 שעות, (הסיפור המלא יסופר בספרי אם יצא אי פעם).
מעולם לא פירסמתי את אותם מכתבים, כי אותו גדול וצדיק (זצ"ל) נסחט אז לצערי, ובעצמו סיפר כי הטרוריסטים פרצו באותו לילה לביתו באישון ליל ופשוט הכריחוהו לחתום כשם שהכריחו את הראב"ד, ע"פ עדותו שזה עתה העיד במכתבו.
אז מה עלינו להסיק מכך על התנהלות העניינים בציבור שלנו?
ראשית: חשוב לדעת מה העסקנים מבצעים מאחורי גבינו, וכאשר רואים חתימות נגד מישהו או נגד משהו הקשור ל'עסקנות', עלינו לקחת הדברים בערבון מוגבל ולדעת שיתכן והם כלל לא נחתמו על ידם במקרה הטוב, או הוצאו מהם בכפייה במקרה היותר גרוע.
לדוגמא: כאשר החתימו את הקול קורא נגד ליפא שמעלצער, שמעתי אישית מכמה רבנים שסירבו לחתום וטענו כי יש לקיים דין תורה כהלכה ובכל זאת שמו את שמם על המודעה בניגוד לרצונם, ושיכחישו.
לפני 20 שנה נשלחתי למרן הגר"ח ואזנר זיע"א לשאול בענין רישיון נהיגה ונהיגת רכב לאשה שהיתה זקוקה לכך, אך אביה לא רצה בלי הסכמת רבו פוסק הדור, טענתי בפניו כי כאשר אשה עוברת על המדרכה בגאולה בימי שישי בצפיפות הנוראה, זה מכשול גדול ועדיף נהיגה ברכב שנותנים גז וחולפים בלי דוחס ואכמ"ל.
הרב ואזנר התיר מיד בלא היסוס. שאלתי אותו: והלא הרב חתם על מכתב נגד נהיגה לנשים? והרב ואזנר זצ"ל ענה לי כדברים האלה: 'אתה יודע, העסקנים באו וטענו שיש צורך לכך, אבל אותם חתימות אין בהם תוקף של פסק הלכה'. ואידך זיל גמור.
לסיכום: אני שומר תורה ומצוות, רק כי אני משוכנע שתורה ניתנה משמים וזהו רצון ה' יתברך ורצוני לעשות לחת רוח ליוצרי, למרות שראיתי וחויתי את כל החלטורות שהעסקנים עשו סביב הדת וגורמים חילול השם נורא, ועלינו לשנן מה שאמר עליהם דוד המלך בתהילים: 'הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי'.
בקיצור, השי"ת לא אשם שכאלו חוליגנים מנסים לייצג אותו.
וכל העוסקים בצרכי ציבור (ואעפ"כ נשארים) באמונה, (להם באמת מגיע ש) הקב"ה ישלם שכרם.
בברכת חג כשר ושמח
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.