עשוי להתברר כי ליצמן ושות' עשו את טעות חייהם במלחמה הלגמרי מיותרת שפתחו נגד בעלז, ובכך גלגלו שרשרת מהלכים, שעשויה להביא אותם למחוז אליו לא רצו להגיע.
הכל התרחש במהירות. אנשי בעלז ואנשי פרוש מצאו מהר מאד אוזן קשבת אלה אצל אלה, וביחד שאלו את עצמם למה השניים שלהם שווים פחות מהשניים של גור את ויז'ניץ. "שווים" כפשוטו, כי זו לא רק שאלה רטורית, שכן יש בה גם "דררא דממונא". השליטה על הכספים נמצאת עד עתה בידי ליצמן וחבריו בגור. ושלא תהיה טעות, לא מדובר ב'דמי כיס'. יחידת המימון לכל ח"כ עומדת על מיליון ושלוש מאות ושבעים וחמישה אלף שקלים לשנה! מלבד עוד הטבות, כמו "צוותים פרלמנטריים". נכון, "וכולם מקבלים", אבל מי שמחזיק את הקופה (בדרך כלל צמוד לחזה) לא מפסיד.
פרוש את אייכלר עברו השבוע התגלות, והבינו כי בידם מפתח לשינוי המפה הפוליטית, ומוצאים עצמם שווים לחלוטין לגור. מה שמעניק להם בין השאר את האופציה (שכבר יש מי שחולמים עליה) להתפלג, ולהפוך למפלגה נפרדת, כמיטב המסורת של הפוליטיקה החרדית, שמתרבה לא בשיטת התולדה, אלא בשיטת האמבה, מתפצלים לשניים, והנה לך עוד מפלגה. במצב דברים כזה גם משרד השיכון שבידי ליצמן לא יהיה מובן מאליו, והכל יצטרך לעבור תחת מטחנת הבשר של המו"מ הפוליטי, האכזרי מטבעו.
עבור הפוליטיקה החרדית הקפואה, זה שינוי מעשי בראשית.
אחת התוצאות: פרוש נחפז השבוע מאד להתפטר לטובת פינדרוס, לא ממש "כוס התה" שלו, והכל כדי לייצר את פלא הבריאה, הכניסה שלא תאמן של פינדרוס לכנסת (אירוניה של הפוליטיקה: פרוש סילק אותו באלעד והכניס אותו לכנסת), אלא אם כן תיפול פצצת אטום.
יהיה מי שיאמר כי פינדרוס נענש על "מעשה ביתר" (הפרת ההסכם מול פרוש, וההתייצבות נגד רובינשטיין, האיש של פרוש בביתר), ורק התפטרות של פרוש יש בה את הכוח להחזירו לחיים.
הסיפור אינו פינדרוס אלא פרוש, שעשה מהלך שהוא "שח-מט". מיהר להתפטר, ובכך איתגר פעמיים את ליצמן בלי לשחרר ולו מילה אחת. מצד אחד חיזק את קשריו עם דגל, נכס רב חשיבות לקראת התקשרויות עתידיות, בעיקר במצב שבו הוא וליצמן כבר לא. מאידך עימת את דגל עם ליצמן, על רקע דרישת 'דגל' להכניס חבר כנסת נוסף, ברוכי, ע"י החוק הנורבגי, ומי שמונע זאת הוא ליצמן, שמסרב להתפטר, כי מי שמוצב במקום התשיעי ביהדות התורה, איש גור חסיד, אינו מתעתד בשלב זה להיכנס לכנסת, ואם יתפטר מהרשימה, יסתבר כי הכניס את ברוכי, וכך לדגל יהיו 5 חברי כנסת ולאגודת ישראל רק 2.
פרוש ואייכלר (שמגיעים מסב "קדמון" אחד בירושלים), גם מצאו שפה משותפת בקריאה לפריימריס. סיסמה ששניהם עשו בה שימוש נרחב לאורך הקריירה הארוכה, ושוב איתגרו את "המערכת".
שלא תהיה טעות, פריימריס לא יהיו. גור אינה יכולה להרשות לעצמה. את הפריימריס הקודמים, ב-76! - בקושי שרדו. היום מצבם לא השתפר. גם בגלל שהציבור החרדי, ובתוכו החסידי, גדול מאי פעם ועצמאי מאי פעם, ובעיקר על רקע הפילוג הפנימי הקשה. כאשר הפחד העיקרי מפני מה שיעשו יושבי הגדר הרבים שם, שמסיבות ידועות לא מדלגים רשמית לעבר השני של המתרס, אבל אינם מסתירים היכן נמצא ליבם. ומה לעשות, קלפי הוא הטריטוריה היחידה שעליה לא ניתן לפקח. הקרע הפנימי המדמם גם לא מוסיף פופולאריות בציבור הרחב, ומשחק ה'רודף'-נרדף' גם אינו מוסיף בריאות.
כל זה רק בתחום הניתוח הפוליטי, מבלי להיכנס לגוף המחלוקת שקורעת את חסידות הענק, ומבלי להביע עמדה כלשהי על הטענות ואלה שכנגד.
מה שברור שבמצב דברים כזה פריימריס (או "בחירעס פנימיעס"), אינן אופציה עבור גור, כפי שלא היו ב-44 השנים האחרונות. כך שפרוש את אייכלר יכולים לדרוש פריימריס מבלי לחשוש שדרישתם ח"ו תתקבל, וחלילה המשחק יפתח מחדש, ואז מי יודע..
אך גם בלי פריימריס, יצירת מקבילית הכוחות החדשה, עושה באיבחה אחת סיכול ממוקד למעמד הפוליטי המיוחס של ליצמן וסיעתו, והכל בגלל מסמר קטן, של הוועדה לפניות הציבור, שננעץ "אוף צולוחעס", דווקא בימים בהם ליצמן מאבד מכוחו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.