שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך הילדים וכמו תמיד ליתר דיוק שעת חינוך ההורים שלנו!
האם
יש ילדים שבאמת לא ניתן לחנך? האם יש ילדים מופרעים שלעולם לא יבינו מה הם
גבולות? האם יש ילדים אטומים שלעולם לא נוכל לסדוק את ליבם ולהכניס לתוכו
חום ואהבה?
האם נראה לנו שבאמת הילדים הקשוחים הללו, הקשים הללו, הם ילדים ללא פתרון? כל חוקי החינוך לא יעבדו לגביהם?
אתם
יודעים שכאשר מחנכים את המנהלים איך להתנהג לעובדים, אומרים להם שכל עובד
הוא כמו ילד קטן, מנסה את הבוס כמו שילד מנסה את אביו, הוא מאחר פעם אחת
ברבע שעה, לאחר מכן בחצי שעה, וכאשר מעירים לו הוא יודע, חצי שעה כבר אסור
לאחר, אבל עשרים וחמש דקות זה בסדר גמור.
וכך מיום ליום הוא מעצב לעצמו את מגוון האיחורים והזיגזג שמותר להעניק לבוס בעבודה.
הילדים שלנו הם בדיוק אותו דבר, הם מנסים, אבל כאשר הם רואים שיש גבול ואבא ואמא נחרצים, הם יודעים לקבל את הדברים באהבה.
כאשר הם חשים בחום ובאהבה אותם מרעיפים עליהם ההורים, הם יודעים לפתוח את ליבם ולקבל את אותה חום ואהבה.
אבל אין מספר אחיד לכל ילדי ישראל לכמות הניסיונות.
ישנם ילדים שינסו את הוריהם שלושה וארבעה פעמים ותו לא, ינשם כאלה שינסו חמישה ושישה, וישנם כאלה שיעשו זאת גם מאה ומאתיים פעמים.
כאשר
אתה חוזר ומשים גבול לבן שלך, כאשר אתה חוזר ומעניק לו חום ואהבה וחש את
ליבו האטום והסתום, אל תראה את מלאכתך ואת דבריך כהולכים לריק, חלילה וחס,
אתה סודק ומוריד עוד שכבה, אתה מוביל את הבן שלך לדרך הישר.
מספר הניסיונות הוא לא אחיד, יתכן שאחיו הגדולים יסתפקו במספר פחות של ניסיונות, אבל זה לא אומר שאתה אמור להרים ידיים.
להיפך,
אתה אמור להבין שמה שקרה אצלהם בשבע ובשמונה ניסיונות, אצל האחרים זה יקרה
בקצת יותר, אבל משם יחד נוכל להגיע לילד מחונך שיעניק חום ואהבה.
לא מתייאשים, ממשיכים להעניק כהנה וכהנה, ממשיכים לייסר במידת האפשר כהנה וכהנה ולייצר גבולות, וזוכים לראות נחת רוח אמיתית מהילדים.
ברוכים תהיו! 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.