עד אתמול ליצמן נחשב כמי שנושא באחריות, ולו גם חלקית, להצלחה במיגור הקורונה. עד ש"בא הרוג ברגליו", וסיפר לעמ'ישראל כי טעות בידיו,בניגוד למה שחשבנו, ליצמן מודה בהתנדבות כי בס"ה ניסה לקלקל את המאמץ הלאומי, אבל נתניהו וברסימנטוב לא שעו לעצותיו המלומדות, ועם ישראל ניצל ומי יודע כמה 'קורבנטת נחסכו.
מה ראה לשטות זו, מאיזה מקום מגיע הגילוי הנאות, ומה איכפת לו שרואים בו כמי שהיה חלק מההישג הגדול?
לשר הבריאות לשעבר פתרונים.
ואולי הפתרון נמצא בכותרת החדשה בעיתונים האגודאיים, שבישרה על זעם בשל אי פתיחה מיידית של בתי הכנסת.
בסוף יפתחו את בתי הכנסת, אבל אחרי מה שעבר על הציבור החרדי בארץ ובעולם, היה מקום לצפות לטיפ-טיפת שפיות, למשל שלשם שינוי הנציגות החרדית היא זו שתבקש לדחות את פתיחת בתי הכנסת, ובמקום לירות את התחמושת הישנה של המקופח הנצחי: "את התיאטרונים פותחים ואת בתי הכנסת לא", לדרוש שהמסגדים יפתחו, וגם הכנסיות, שיידבקו שם כולם, וגם ייפתחו לרווחה התיאטרונים, מגרשי הכדורגל, אבל שבתי הכנסת יישארו סגורים. כן, על מסגר ובריח.
התקשורת החרדית ביכתה מספיק אלפי חרדים שנפלו חלל על מזבח אי ההבנה של משמעות המגיפה, די לנו בזה. די לנו ב-70 אחוז "מאומתים" חרדיים בארץ, די לנו במכאובים, די לנו ב"כבוד", הפעם רוצים להישאר אחרונים. "ויוסף ורחל אחרונים אחרונים".
דא עקא, התובנה הפשוטה לא עובדת על העסקנים החרדיים. אילו מרן הרב עובדיה היה היום, כנראה היה מכנה אותם "עיזה עיוורת", ואולי גם קורא עליהם את הפסוק: "וילכו אחרי ההבל ויהבלו" – "ויהיו אהבלים".
כולם שמעו על התשובה של רבי עקיבא אייגר שבעת מגיפה פסק להתפלל במניינים מצומצמים של 15 איש בלבד.
זה רק חלק מהסיפור. במגיפה שפרצה בעירו של רע"א, פוזנא, קבע גדול הדור ההוא כי המניינים בראש השנה ויום הכיפורים יהיו מצומצמים מאד, ותונהג רוטציה: מי שמתפלל בראש השנה בביהכנ"ס לא יוכל להתפלל ביום כיפור. כמו"כ יקוצרו שעות התפילה בימים הנוראים.
בנוסף הורה גאון ישראל ופארו לחטא את הגוף בכוהל (אלכוג'ל?), לחטא גם את הבתים במי וורדים, להזהר מאד מהצטננות, ולדווח מיידית על כל חולה, כדי שההידבקות תיעצר והעקומה תשוטח.
התוצאה היתה שבין היהודים מספר הקורבנות במגיפה היה נמוך דרסטית, מהמספר היחסי אצל שכניהם הנוכרים, ובתום המגיפה התייצב בפתח ביתו של רבי עקיבא אייגר שליח שמסר בידיו הודעה מלכותית חתומה בידי קיסר גרמניה בכבודו ובעצמו, שהודה לרב היהודים על חוכמתו שעמדה לו לצמצם את מימדי המגיפה בקרב צאן מרעיתו.
עד כמה שידוע רבי עקיבא אייגר לא היה פחות "דתי" מלוחמי הדת בתקשורת החרדית, ודאגתו לתפילה בציבור לא היתה פחותה מדאגתם.
עוד קטע מעניין. אחרי המגיפה ייסד רבי עקיבא אייגר בית חולים בפוזנא, וזאת בעזרת סכום עצום שהעמיד לרשותו יהודי נכבד מהקהילה, בתנאי שהשימוש בכסף יתנהל תחת הנהגת הרב ולא בידי העסקנים. אלא שאלה לא אהבו את הרעיון, והתוצאה היתה שהפרנסים החרדיים של פוזנא הלשינו (את לא אחר מאשר רבי עקיבא אייגר!) באוזני פקידי הקיסר, כי הוא מנהל את בית החולים (שהוא עצמו הקים!) בניגוד לתקנות הקהילה.. משלחת של הקיסר הגיעה למקום ודחתה את הקובלנה.
מקור: ספר "רבי עקיבא אייגר".
כל דמיון למה שמתרחש היום בעסקונה החרדית כמובן רק מקרי בלבד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.