היום בתניא יום ו' י אדר
(המשך פרק לב)
היחס לחוטא שאינו חברך:
איך להתיחס לחוטא, "שאינו חברו" בקיום התורה והמצוות, וכן "אינו מקורב אצלו" בשאר הענינים.
הנה, על מצב זה התכוין הלל הזקן באומרו: "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבם לתורה".
באופן כללי, הבריות, הם אנשים שמעלתם היחידה היא, שהקב"ה ברא אותם.
את האנשים הללו אין מה לשנוא (כנאמר לעיל לגבי חברו ללימודים), שכן היא לא תביא לשום דבר טוב. ואדרבה, כדברי הלל, יש להפגין כלפיו אהבה.
נכון שאהבת ישראל מבטאת באופן כללי, את הדאגה לזולת בכל המצטרך לו. אבל מדברי רבנו עולה, שאהבת הבריות מחיבת גם לעסוק בקירובם "ולמושכם בעבותות אהבה" ליהדות. (ובפשטות יש לומר, כי האוהב את חברו, משתדל שהוא ישיג את הטוב ואת היקר מכל, שהוא כמובן בראש ובראשונה הקשר עם התורה).
...
ואם לא הצליח במשימה:
כאשר האדם מצידו עשה את כל המאמצים לקרב את הזולת כראוי. הנה, גם אם לא הצליח במשימתו, "את שכר מצות אהבת ריעים" המגיע לו הוא לא הפסיד.
שכן, הוא את מצות "ואהבת לרעך כמוך" הוא קיים, ואינו צריך להפסיד את שכרו, בגלל ההתנהגות השלילית של זולתו.
...
היחס לחבר שחטא:
כהמשך למבואר לעיל, אודות
"המקורבים אליו" שחטאו, שאם לאחר שהוכיחם הם לא חזרו למוטב, שמצוה לשנאותם (כדי שיתפסו את מצבם). מוסיף כעת רבנו, "שמצוה גם לאוהבם".
כפי שלמדנו בתחילת הפרק, מצות "ואהבת לרעך כמוך" היא לכולם, גם לרשעים. ומדברי רבנו כאן עולה, שבאלו שיש מצוה לשנואתם, אין השנאה הזו מבטלת או ממעטת את האהבה. ולפניו בעצם שתי מצוות, שאין אחת מבטלת את רעותה.
וכיצד אפשר לפתח, גם רגש של אהבה וגם רגש של שנאה כלפי אותו אדם?
מסביר התניא: היות שהשנאה היא "מצד הרע שבהם" (הרע שהביאם לחטוא), ואילו האהבה היא "מצד הטוב שבהם" (הטוב שגנוז ונמצא גם ברשע הגמור). אין זה מן הנמנע שיקים את שתי המצוות הללו באותו פרק זמן ובאופן "ששתיהן הן אמת".
...
וגם לעורר רחמים:
בנוסף לכך, שהוא צריך להמשיך ולאהוב את החבר שחטא, מחובתו גם לעורר רחמים בלבו על נפשו האלוקית של החבר, על היותה בגלות בתוך הרע מהסטרא אחרא, שגבר בו.
רחמנות זו, מעלתה כפולה:
א. בזה הוא מונע, את גלישת השנאה לכללות ה"אדם" שבחבר (כך שהיא תתמקד רק בשנאת הרע שבו).
ב. בזה הוא יעורר ויתגבר את אהבתו לחבר. כנרמז בפסוק "ליעקב (שהוא מידת הרחמים) אשר פדה את אברהם" (שהוא מידת החסד והאהבה) - שעם מידת הרחמים פודים ומגלים את האהבה.
...
חבר נכבד:
*קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" לחבריך.
*מוסדות תורה רבים מעונינים לקבל כתרומה את ספרי הרבים על התניא ותורת חב"ד - כל השתתפות תתקבל בשמחה.
בתודה ובברכה!
הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד 0548094265
*לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. ולעילוי נשמת אימה, חמותי מרת פרידה לוין ע"ה נפטרה ג' שבט תש"פ. יהי זכרן ברוך.
(המשך פרק לב)
היחס לחוטא שאינו חברך:
איך להתיחס לחוטא, "שאינו חברו" בקיום התורה והמצוות, וכן "אינו מקורב אצלו" בשאר הענינים.
הנה, על מצב זה התכוין הלל הזקן באומרו: "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבם לתורה".
באופן כללי, הבריות, הם אנשים שמעלתם היחידה היא, שהקב"ה ברא אותם.
את האנשים הללו אין מה לשנוא (כנאמר לעיל לגבי חברו ללימודים), שכן היא לא תביא לשום דבר טוב. ואדרבה, כדברי הלל, יש להפגין כלפיו אהבה.
נכון שאהבת ישראל מבטאת באופן כללי, את הדאגה לזולת בכל המצטרך לו. אבל מדברי רבנו עולה, שאהבת הבריות מחיבת גם לעסוק בקירובם "ולמושכם בעבותות אהבה" ליהדות. (ובפשטות יש לומר, כי האוהב את חברו, משתדל שהוא ישיג את הטוב ואת היקר מכל, שהוא כמובן בראש ובראשונה הקשר עם התורה).
...
ואם לא הצליח במשימה:
כאשר האדם מצידו עשה את כל המאמצים לקרב את הזולת כראוי. הנה, גם אם לא הצליח במשימתו, "את שכר מצות אהבת ריעים" המגיע לו הוא לא הפסיד.
שכן, הוא את מצות "ואהבת לרעך כמוך" הוא קיים, ואינו צריך להפסיד את שכרו, בגלל ההתנהגות השלילית של זולתו.
...
היחס לחבר שחטא:
כהמשך למבואר לעיל, אודות
"המקורבים אליו" שחטאו, שאם לאחר שהוכיחם הם לא חזרו למוטב, שמצוה לשנאותם (כדי שיתפסו את מצבם). מוסיף כעת רבנו, "שמצוה גם לאוהבם".
כפי שלמדנו בתחילת הפרק, מצות "ואהבת לרעך כמוך" היא לכולם, גם לרשעים. ומדברי רבנו כאן עולה, שבאלו שיש מצוה לשנואתם, אין השנאה הזו מבטלת או ממעטת את האהבה. ולפניו בעצם שתי מצוות, שאין אחת מבטלת את רעותה.
וכיצד אפשר לפתח, גם רגש של אהבה וגם רגש של שנאה כלפי אותו אדם?
מסביר התניא: היות שהשנאה היא "מצד הרע שבהם" (הרע שהביאם לחטוא), ואילו האהבה היא "מצד הטוב שבהם" (הטוב שגנוז ונמצא גם ברשע הגמור). אין זה מן הנמנע שיקים את שתי המצוות הללו באותו פרק זמן ובאופן "ששתיהן הן אמת".
...
וגם לעורר רחמים:
בנוסף לכך, שהוא צריך להמשיך ולאהוב את החבר שחטא, מחובתו גם לעורר רחמים בלבו על נפשו האלוקית של החבר, על היותה בגלות בתוך הרע מהסטרא אחרא, שגבר בו.
רחמנות זו, מעלתה כפולה:
א. בזה הוא מונע, את גלישת השנאה לכללות ה"אדם" שבחבר (כך שהיא תתמקד רק בשנאת הרע שבו).
ב. בזה הוא יעורר ויתגבר את אהבתו לחבר. כנרמז בפסוק "ליעקב (שהוא מידת הרחמים) אשר פדה את אברהם" (שהוא מידת החסד והאהבה) - שעם מידת הרחמים פודים ומגלים את האהבה.
...
חבר נכבד:
*קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" לחבריך.
*מוסדות תורה רבים מעונינים לקבל כתרומה את ספרי הרבים על התניא ותורת חב"ד - כל השתתפות תתקבל בשמחה.
בתודה ובברכה!
הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד 0548094265
*לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. ולעילוי נשמת אימה, חמותי מרת פרידה לוין ע"ה נפטרה ג' שבט תש"פ. יהי זכרן ברוך.

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.