'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי',
זוהי הגדרה תמוהה, משום שהתכונה של שיכור היא 'נכנס יין יצא סוד' ושניהם אותה
גימטריה 'יין' ו'סוד' שניהם מניינם 70, היינו, שהשכרות פותחת את צפונותיו ויש פתגם
באידיש בחרוזים: וואס ביי דעם ניכטערן אויפן לונג, איז ביי דעם שיכור אויפן צונג',
ובתרגום חופשי: 'מה שיש למפוכח בתוך הבטן, יש לשיכור על הלשון' (ואפשר גם לחרוז:
מה שבבטן בפקחותו, על הלשון בשכרותו).
לפי זה יש להבין, מה פתאום שהשיכור פתאום יברך את המן וחלילה ינאץ את
מרדכי? וכי בשפיותו הוא סבור כך, שיוציא את זה בשכרותו?
כדי לתרץ קושיה זו נקדים במה שלמדנו השבוע בדף היומי: 'חייב אדם לברך
על הרעה כשם שמברך על הטובה' וידוע הסיפור שהרבי רבי שמעלקע מניקלשבורג ואחיו רבי
פנחס, שאלו פעם לרבם המגיד ממזריטש: איך יתכן לקבל את הרע בחדוות הלב ולברך עליהן
באותה שמחה כמו על הטוב? 'לכו ושאלו את הרבי ר' זושא (מאניפולי)', ענה המגיד. הלכו שני האחים לר' זושא וסיפרו לו שהמגיד שלח
אותם לשאול אותו איך מברכים על הרעה. ר' זושא לא ענה להם, אלא צחק ואמר: 'תמוה
בעיני שהוא שלח אתכם דווקא אלי, שמעודי לא היה לי רע? לי יש קושיא הפוכה: וכי יש
בכלל רע בעולם?, הרי רק טוב יוצא מאיתו יתברך.
עברנו השבוע בחירות שלישיות, זה טוב או רע? תלוי כמובן איך מסתכלים
על החיים.
'עננו כמו שענית לאלישע ביריחו', מתוך שורה של מעשי נסים שעשה אלישע שכוללת
תחיית המתים לבן השונמית נבחר דוקא הסיפור של המעין ביריחו, ולמה? כי שם לא אירע
סתם נס, אלא שהמים הרעים נתמתקו דוקא ע"י שהשליך מלח לתוך המים, שזה היפך
מההגיון, שמלח ימתיק במקום להמליח, ולכן גם אמרו בגמ' מה מלח ממתקת את הבשר אף
יסורים ממרקים.
דהיינו: יש לזכור ולשנן, אין רע ואין טוב, הכל בראש שלנו ובהגדרה
שלנו, ניתוח הוא לכאורה רע, אבל הוא מציל את החיים, מס הכנסה זה נראה רע אבל היא
תשתית הכלכלה, וכו' וכו' אז נותר לנו רק להתחיל להסתכל טוב על הכל, ולהתחיל ליהנות
מהחיים היפים והטובים.
אכן, אם האדם מתבונן בכך ומאמין בתוך תוכו שזו האמת, קשה עד בלתי
אפשרי להביע את זה בקול, וכי אפשר לבוא ולנחם משפחה שעברה טרגדיה ולהתחיל לרקוד על
הטוב שה' עשה? ברור שיש לברור את מילות הניחום והחיזוק בהתאם למתנחמים, אבל בפנים
יש לזכור כי זו האמת, ובגלל שלנו זה לא נראה כ"כ טוב אינה משנה את המציאות שהכל
באמת טוב וע"ז אנו מבקשים שלא תביאנו לידי נסיון.
אכן איש יר"ש ובעל נפש שמשתכר, שכל השנה מתבונן ומאמין שמציאות
המן היתה מציאות טובה, וכמה טוב יצא מכל הסיפור, שעם ישראל שבו וקיבלוה התורה מרצון,
ושכל חג הפורים יש לנו בזכותו וכו' וכו', ודאי אמור לעלות לו המילים תוך שכרותו שיברכו
את הרשע הזה (ולנאץ חלילה את מרדכי ואסתר על שחשבו שיש בזה רוע).
לפי זה יקשה הפסוק 'כי יצר לב האדם רע מנעוריו'? והלא אין רע בעולם?
והתירוץ כך פירשתי את הפסוק, 'יצר לב האדם' היינו, יש יצר שקיים בנו לראות 'רע
מנעוריו', היינו, לראות בכל דבר רע מתחילתו, כי בסוף תמיד מתברר שהכל היה טוב, רק
בקוצר ראייתנו לא הבחננו בכך, וכפי שאמרו צדיקים עה"פ: 'וראית את אחורי ופני
לא יראו' שרק לאחר מעשה, כעבור זמן והתמונה מתבהרת רואים את הטוב אך לא מיד סמוך לאירוע,
והוספתי לזה, כי דוד המלך עבד על תכונותיו ואמר: 'ואני קרבת אלקים לי טוב' דהיינו,
גם כאשר אני עדיין קרוב למידת הדין מכיר אני ומשנן לי שזה טוב.
מסקנת הדברים: כאשר יושבים בהצגה, ככל שהשחקנים מוכשרים יותר, הרגשות
גואים והקהל אף מזיל דמעות, אך כל בר דעת מבין כי זה רק הצגה, ותיכף יורם המסך
ותחזור ההכרה שהכל רק הצגה, ועל זה אמר הבעש"ט 'אין צייר כאלקינו' כי ככל
שצייר יותר מוכשר הוא מצליח לרמות את החושים, צייר מוכשר יצייר מדף שבעצמו יניח
עליו כוס מים, צייר אמן יבנה דגם סוס ויציירו בצבעים חיים עד כדי שיעלו עליו
לרכוב, אבל אף אחד לא יכול לרמות את כל החושים, כי הסוס באמת אין בו בעצמו חיות,
אך הקב"ה יצר עולם כ"כ מוצלח שנדמה לנו שאנחנו באמת עושים ומנהלים
ובונים וכו' בו בזמן שהכל זה הוא, ואין עוד מלבדו, ורק בידיו הכח והכל תלוי בתפילה
ובמעש"ט לפניו יתברך שהוא ישנה את המצב כי בידינו אין שום כח.
פורים הוא הזמן הנכון להתבונן בכך, כי תקופת המגילה נפרסה במשך כעשר
שנים והכל היה נראה השתלשלות טבעית, אך בפריסת כל המפה רואים את יד השי"ת
ושהכל היה לטובה, ותפקידנו לחלק כסף בפורים לכל הפושט יד כי עקירת הכסף מידינו
שנראית רעה היא הטובה הכי גדולה עבורנו ומצילנו מכל פגע (ובאמת, אין אושר יותר
גדול מלגרום אושר לזולת ולכן ה' ברא את העולם [מסילת ישרים]).
ובימי הפורים, הנגיף קורונה שמקורה בחורונה (מלשון חרון) יתחלף לבירה
קורונה ונצא מהבידוד לאור גדול וליהודים היתה אורה ושמחה.
נ.ב. בתוך הגליון, בעמוד ב' הבאנו פירוש נפלא מהמגיד הג"ר מרדכי
דרוק ותוספת משלי ומבט חדש על המושג חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה',
מבטיח שאם תיכנסו לא תתחרטו, ובשולחן שבת תרנינו את לבות המסובים בדברים האלו,
תנסו ותרוו.
שבת שלום ומבורך: ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.