שלום וברכה מורי ורבותי!
ילדים עם אכזר, ילדים הם עם שקרן.
האם הפתגמים הללו נכונים? האם המוסכמות הללו אכן עומדות במבחן המציאות או שלא?
הרי כל אחד מאיתנו מכיר ילדים עדינים ורכים יותר ופחות, שקרנים יותר ופחות, אצילים יותר ופחות.
מהיכן זה נובע?
חד משמעית, כל מה שאנחנו רואים בילד זהו תשקיף של ההורים שלו,
כי הילד שגדל בבית שבו כאשר הוא משקר רואים זאת ההורים כהקומבינטור שלנו
שמצליח להערים על כולם, הוא לומד שבעולם הזה נחמד וטוב מאוד לשקר.
ילד שרואה את ההורים שלו מתנהגים באכזריות זה לזו וזו לזה או שניהם יחד כלפי אחרים, מבין שהאכזריות זה הוא הסטנדרט ואסור לרדת ממנו.
לעומתם ילד שרואה הורים אצילים, אנשי אמת, כאלה שמוכנים להפסיד למען השלום, הוא יודע שזו הדרך הנכונה והוא הולך אחריה.
הורים שמנסים להתנצל, לחפות ולהסביר שהילדים שלהם הם מזן הילדים של הדור החדש, מזן הילדים הבעייתי, הם בעצם מעניקים תעודת עניות לעצמם.
ילד נולד כמו נייר חלק, מכאן ואילך אנחנו מחליטים מה יהיה רשום בו, וככל שנחליט החלטות נבונות וטובות וככל שנטה אותו לדרך הישר, הוא יזכה ויהיה כזה ויעניק לנו את מלוא הנחת והשלווה.
הילדים של היום הם לא הילדים של פעם, זה אך ורק בגלל שההורים של היום הם לא ההורים של פעם.
נחזור גם אנחנו להיות כמו ההורים של פעם: מבינים, סולחים, אנשים אמת ושונאי בצע, ונזכה גם לילדים כאלו מדהימים בדור ההפכפך הנוכחי.
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.