דבר תורה לפרשת משפטים

מאת יהודי פשוט

ברשות אדוני הגאון בעל האכסניה לתורה המשפיע הדגול כש״ת הרב מוהרח״ש שליט״א

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם

במדרש רבה: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים אלה תולדות השמים והארץ פסל את הראשונים אמר דין הניין לי ודין לא הניין לי. אלה תולדות נח פסל את הראשונים אלו דור אנוש ודור המבול.  אלה תולדות יעקב, פסל אלופי עשו. כ"מ שנאמר ואלה מוסיף על הראשונים, ואלה שמות בני ישראל מוסיף על מעלת בני ראובן בני שמעון. אף כאן ואלה המשפטים מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני. התורה דינין מלפניה ודינין מאחריה והתורה באמצע, דינין מלפניה הוא שכתוב למעלה שם שם לו חק ומשפט ועוד  ושפטו את העם בכל עת, דינין מאחריה ואלה המשפטים ועשרת הדברות באמצע הוא דכתיב בארח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט, ד"א מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, מגיד דבריו ליעקב אלו עשרת הדברות, חקיו ומשפטיו לישראל ואלה המשפטים, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים וגו', לא נתן הכל אלא לישראל אדם הראשון נצטוה בשש מצות בא נח הוסיף לו שביעית זה אבר מן החי, בא אברהם הוסיף שמינית זו מילה, בא יעקב הוסיף לו תשיעית זו גיד הנשה, באו ישראל נתן להם עשרת הדברות נתן להם את הכל, וזהו שכתוב כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת, זו התורה שנתנה מכף ידו של הקב"ה לכף ידו של משה והיא תורה אחת והם עשרת הדברות מלאה קטרת בגימט' תרי"ג בחלוף קו"ף בדל"ת באותיות א"ת ב"ש.  ר' אליעזר אומר אם יש דין למטה אין דין למעלה אין דין למטה יש דין למעלה כיצד אם יעשו התחתונים משפט אינו נעשה מלמעלה אמר הקב"ה אלו הייתי מבקש שעה אחת לעבור את הדין לא יהיה העולם יכול לעמוד שהרי אמר ישעיה ע"ה אפשעה בה אציתנה יחד, אם אני פוסע בדין פסיעה אחת אשרוף העולם כולו, למה או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי, כלומר או יחזיקו בדיני התורה ע''כ. רש''י מבאר בדיבור ואלה המשפטים שמשמעו כדברי המדרש שבא להוסיף על הראשונים, ואילו האברבנאל הלך על דרכו של הרמב''ן לומר שהוא בא להרחיב בראשונים לומר שכל הדברים הללו נכללים כבר בשרשם בעשרת הדברות, כלומר, שהגבלת עבדות העבד והאמה נכלל בשרשו במצוות השבת וכ''כ מצוות נכללו ב לא תרצח. וזה לשון הרמב''ן : כי רצה להקדים להם המשפטים , כי כאשר היה בעשרת הדברות הדבור הראשון בידיעת השם , והשני באיסור עבודה זרה , חזר וצוה את משה "כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם"  - שתזהירם אתה עוד , שיתנו לבם למה שראו ויזהרו במצות האלו שצויתים; כי"אתם ראיתם" - כנגד דבור "אנכי" , ו"לא תעשון אתי"  כנגד "לא יהיה לך" (שם , ג) , להשלים ענין עבודה זרה; ואלה המשפטים - כנגד "לא תחמוד" , כי אם לא ידע האדם משפט הבית או השדה ושאר הממון, יחשוב שהוא שלו ויחמדהו ויקחהו לעצמו; לפיכך אמר: תשים להם משפטים ישרים , ינהיגו אותם ביניהם , ולא יחמדו מה שאינו שלהם מן הדין. וכך אמרו במדרש רבה : כל התורה כולה תלויה במשפט , לכך נתן הקדוש ברוך הוא דינין אחר עשרת הדברות. וכן יפרש ב'אלה המשפטים' המשפט בעבודה זרה ובכבוד האב  והרציחה והניאוף , הנזכרים בעשרת הדברות.. עד כאן דברי הרמב״ן ואני העני נראה לי שכל זה מרומז בלשון אשר תשים לפניהם כלומר הנה עתה משפטי לפניכם ברוחם וביותר מפרט, לבל תצאו מהר סיני לחפש תחבולות הגבילם ולצמצמם ולהיות בגדר מנוולים ברשות התורה ח''ו.. ולמען המחיש העניין אקדים בסיפור מסיפורי העמים הקדומים, כי יסופר שבימים שסאלאן המחוקק הראשון לעם האתונאי עוד ישב בביתו ועמל על חוקי המדינה, התארח בביתו חכם שבא להכירו פנים מארץ שמעבר לים, וזה ראהו באשר היה חושב מחשבות להעלות משפטיו קו לקו וצו לצו בכל עניין ועניין ואמר לו: לריק אתה מתייגע, כי תחוקק חוקים על גבי חוקים ככל שתחוקק, בעולם המעשה יהיו חוקיך כקורי העכביש שלא ייתפשו בהם אלא הבריות הקטנות והחלושות, והתקיפים יפרמום ויעשו מהם את אשר לבבם חפץ.. ע''כ לא ניתנו חוקותיו יתברך להיות רק מגבילים את המעשים אלא שבאו לתקן הדעות ולעדן הלבבות בחוק האלוקי. וזה אמרו ית''ש אשר תשים לפניהם כלומר: אלה הם משפטי שאתם קטנים וגדולים תסתכלו ותתבוננו בהם בכל עת למען תשימו על לבבכם את 'נשמת רוח' המשפט האלקי שניתן בכללותו בהר סיני. למדו והתבוננות בהם מכל צידי צדדי הדברים, שהם בבחינת: משפטי ה' אמת צדקו יחדיו הנחמדים מזהב ומפז רב  וגו'  וכדברי מיכה הנביא: הגיד לך אדם מה־טוב ומה־ה' דורש ממך כי אם־עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם־אלהיך.. ובספה''ק דגל מחנה אפרים אמר בפסוק: ויאמר ה' אל־משה עלה אלי ההרה והיה־שם ואתנה לך את־לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להרותם..  שלהרותם בלא וואו הוא מלשון הריון של לידה ורביה.. שתהיינה נשמותנו הרות מחוקיו ומשפטיו אשר ציוונו יתברך ומקימים להם וולדות בתיקון המעשים ועידון הדעות והמידות..  וראויים הם שניתן לבבנו על דיבורי המוסר באהבת השי''ת וחיבת בריותיו שכתב בעל ספר החינוך בשרשי כו''כ מכ''ג המצוות שנאמרו בפרשה זו. והראשון הוא  מדברי הספרא פרשת בהר במשפטי עבד ואמה שאמר : שרצה האל שיהיה עמו ישראל אשר בחר עם קדוש מלא ומעוטר בכל מידות טובות ומעלות, כי מתוך כך תחול הברכה עליהם, והחסד והרחמים מן המידות המשבחות שבעולם, ועל כן הזהירנו לרחם על אשר הוא תחת ידינו ולגמול לו חסד, כאשר כתוב בפרשה, וכמו שידענו גם כן בקבלה..  ובמצוות ייעוד האמה העבריה אמר: שרחם האל על העניה הנמכרת ועל אביה שנצטרך למוכרה, וצוה את הקונה אותה לישא אותה לאשה ולעשותה גברת, כי אל חנון ורחום הוא. ואם אין הקונה חפץ בה לעצמו, שישיאנה לבנו, כי גם עם בן אדוניה תשמח ותגל, או שיגרע מפדיונה מכל מקום ויסייענה שתצא מעבדות, ולא שיגרום על כל פנים שתעמוד תחת ידו עד זמן המכר, גם אם ישרה בעיניו עבודתה הרבה. וכל זה מחסדי האל על ברואיו וממידותיו המעולות. ובדין שור הנסקל אמר: ששרש המצוה: כדי להסכים בדעתנו שכל מי שבאה תקלה על ידו, מרוחק ונמאס עם אלקים ועם אנשים, ואפילו שוגג, כמו הבהמה שאין לה דעת, וכל שכן מזיד. ובתיתנו דעתנו על דבר זה, יביאנו להיזהר הרבה בכל מעשינו, עד שלא תצא תקלה מתחת ידינו לעולם. ובאיסור אונאת הגר שב ואמר: מלבד מה שכתבנו, כדי לכוף את יצרנו לעולם לבל נעשה כל אשר נמצא בכוחנו לעשות לרעה, על כן הזהירתנו בזה האיש שהוא בינינו בלי עוזר וסומך, ויש כוח ביד כל אחד ואחד ממנו עם אוהביו עליו לבל נעביר עליו את הדרך כלל אפילו בדברים, כאלו הוא כאחד ממנו, ומתוך גדרים כאלו נקנה נפש יקרה ומסולסלת ומעוטרת המידות הראויה לקבלת הטוב, וישלם בנו חפץ ה’ יתברך שחפץ להטיב. וכן בענוי יתום ואלמנה אמר: מלבד מה שכתבנו, כדי לכוף את יצרנו לעולם לבל נעשה כל אשר נמצא בכוחנו לעשות לרעה, על כן הזהירתנו בזה האיש שהוא בינינו בלי עוזר וסומך, ויש כוח ביד כל אחד ואחד ממנו עם אוהביו עליו לבל נעביר עליו את הדרך כלל אפילו בדברים, כאלו הוא כאחד ממנו, ומתוך גדרים כאלו נקנה נפש יקרה ומסולסלת ומעוטרת המידות הראויה לקבלת הטוב, וישלם בנו חפץ ה’ יתברך שחפץ להטיב.. ועל דרכו זה ילך במצוה להלוות העני בשעת דחקו ואומר: מלבד מה שכתבנו, כדי לכוף את יצרנו לעולם לבל נעשה כל אשר נמצא בכוחנו לעשות לרעה, על כן הזהירתנו בזה האיש שהוא בינינו בלי עוזר וסומך, ויש כוח ביד כל אחד ואחד ממנו עם אוהביו עליו לבל נעביר עליו את הדרך כלל אפילו בדברים, כאלו הוא כאחד ממנו, ומתוך גדרים כאלו נקנה נפש יקרה ומסולסלת ומעוטרת המידות הראויה לקבלת הטוב, וישלם בנו חפץ ה’ יתברך שחפץ להטיב.. וכנגד כולם הם הדברים בשרש מצוות לא תשא שמע שוא שאמרו ז''ל שנצווינו שלא לשמוע טענות בעל דין שלא בפני בעל דין חברו  שאמר שם: כי השקר נתעב ונאלח בעיני הכל, אין דבר מאוס ממנו, והמארה והקללה בבית כל אוהביו, מפני שהשם יתברך אל אמת וכל אשר אתו אמת, ואין הברכה מצויה וחלה אלא במתדמים אליו במעשיהם, להיותם אמתיים כמו שהוא אל אמת, ולהיותם מרחמים כמו שידוע שהוא רחום, ולהיותם גומלי חסדים כמו שהוא רב החסד. אבל כל מי שמעשיו בהיפך מידותיו הטובות, והם בעלי השקר שהם בהיפך מידותיו ממש, כמו כן תנוח עליהם לעולם מה שהוא היפך מידותיו, והיפך מידת הברכה שהיא בו היא המארה והקללה, והיפך השמחה והשלום והתענוג שהם אתו, הוא הדאגה והקטטה והצער, כל אלה (איוב כ כט) חלק אדם רשע מאלהים. ועל כן הזהירתנו התורה להרחיק מן השקר הרבה, כמו שכתוב "מדבר שקר תרחק". והנה הזכירה בו לשון ריחוק לרוב מיאוסו מה שלא הזכירה כן בכל שאר האזהרות. ומצד הריחוק הזהירתנו שלא נטה אזנינו כלל לשום דבר שנחשוב שהוא שקר, ואף על פי שאין אנו יודעין בבירור שיהא אותו הדבר שקר, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה(חולין מד ב) הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו.. ובהתבונן בכללות הדברים כולם נמצא שהם כולם כלולים בדברות אנכי ה' אלקיך ו לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ששמענום מפי הגבורה. כי המאמין באמונה תמה במציאותו ויחידותו יתברך ישמח בשלו כי ממנו הכל ומידיו ניתנו לו. העשיר כרב עשרו והדל כמיעוטו, ולא יתן עיניו באשר ניתן לזולתו. ואדרבא, ישמח בטוב הבריות ויחוס עליהם בצר להם ויתפוס במידתו יתברך להשפיע מטובו ככל אשר יימצא על דרכו. והשם אורחותיו כנגד אמונת הייחוד והשגחתו יתברך על ברואיו, יבז בעיניו כל הנותן עיניו בשאינו שלו בצדק וביושר, אפילו ממון נכרי או זה שאינו בגדר עושה מעשה עמך וכדו', כי רק ברכת ה' תעשיר והון מהבל ימעט, ועל כל אלה יביאהו האלקים במשפט.. והנראה בחוש כי הנגוע בשום אכזריות אפילו על בעלי חיים שאין בהם דעת סופו שמידת הרוע שפתח לה פתח תשלוט בו ותוליכו להיות אכזר ורע לבריות ואפילו לקרוביו, וזה שנתן שום היתר לעצמו לגעת בשאינו שלו, ישלח ידו גם בשל ישראל ואף לא יחוס על שוד האביונים שבנו כידוע ומפורסם, כי שערי היתירים לא ינעלו לעולם.. כדאמרי אינשי על הפסוק: אם ראית גנב ותרץ עמו (ותירוץ עמו) כל גנב ותירוציו.. והגאון רבי מענדל גאב״ד חארינטש שליט''א סיפר לי כי בשטיבל שלו הווה עובדא, שאברך בן טובים שהוא לוקה נעביך בחולי הקלעפיגע-פינגער נראה כשידו במעילו של סופר סת''ם הידוע כבעל משפחה עני ואביון כאשר זה ירד למקוה. וכאשר תבעוהו כי ישיב את הארנק שנגנב, והיו מדברים על ליבו כי לא נאה להיות מחסר יהודי כשר עני ואביון התריס זה כנגדם ואמר: הניחו לי ואל תתנו לי מוסר על זה האיש, כי אני בעצמי ראתיו שהוא משיח באמצע הקדיש של עלינו.. והנה רבנו בעל האור החיים הרחיב בדרושו ותפס גם בדרך הפשט וההגיון לפרש מילות הפסוק אשר תשים לפניהם נכח דברי הגמ. בגיטין שהזכירם הרמב״ן בפירוש הפסוק - לפניהם, לפני הדיינים ולא לפני הדיוטות.. דהיינו שאסור לדון בפני הדיוטות. ואמר שתרתי משמע, ששם בגמרא מכוונים הדברים לדקויות הדינים שאין כל מוח סובלם לעסוק ולדקדק בהם (גיי דערצייל דאס פאר די רישישיבה'ס..), אבל תשים לפניהם גם במשמע שתשים בפניהם כולם את עצם מציאות המשפט בקנייני גוף האדם ועסקי הממון שיהיה מפורסם וידוע לכל, על מנת שידעו הבריות לתבוע את הממון וחירויות הגוף הראויים להם, וידעו שבחובת כל הקונה והמוכר וכו' לחקור אצל המומחה ע''מ שיעשו את אשר יעשו כמשפט הקניין והמכר וכו׳ ולא יהיה מהצועקים ולא נענים. ורבינו בעל השפת אמת (תרמ''ח) אמר: ואלה המשפטים כו' כדברי המדרש - מוסיף על ענין ראשון. כי הדברות הם דברים שבין אדם למקום. ומשפטים שבין אדם לחבירו. ונסמכו לומר כי זוכין לתורה ע"י השלום שנעשין בני ישראל אחדות אחד. כמ"ש רז"ל ואהבת לרעך זה כלל גדול בתורה. דכ' ה' עוז לעמו יתן והיא התורה. ה' יברך את עמו בשלום הוא באר התורה שבע"פ שעלי' מברכין וחיי עולם נטע בתוכינו. וזה הבאר נפתח ע"י השלום שנעשה ע"י המשפטים האלה. כמ"ש במד' אתה כוננת מישרים שע"י המשפטים נעשין אוהבין זה לזה. וצריך האדם לתקן עצמו בדברים שבינו למקום לזכות לתורה שבכתב. ולתקן שבינו לחבירו ע״מ לזכות לתורה שבע"פ. ולא עוד אלא שזו מדריגה יתירה דכתיב מגיד ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל. וידוע דשם ישראל למעלה משם יעקב. לומר שהוא זכות גדול כשזוכין לתקן שבין אדם לחבירו והוא הישרות שנקרא ישר אל. כי אחר החטא שנעשו חשבונות רבים צריכין לתקן וליישר העקמימות והקנאה והשנאה. וזוכין לזה ע"י המשפטים. ולכן כתיב אשר תשים לפניהם מלשון ושמו את שמי כמ"ש דתסדר קדמיהון. שזה המעין שיש בבני ישראל. צריכין להוציאו מכח אל הפועל לברר האמת מתוך השקר. ובבחי' זו כתיב ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם. וזה לפניהם: ונסיים במוסר נאה של רבנו בעל אור החיים שאמר על מה שאמרה תורה במשפט השוכר והשואל: אם בעליו עמו לא ישלם וגו', וזה לשונו: יש לנו לדון במשפט זה האם נשפטה בדין זה לעולם הבא כשיבוא בעל הפקדון הוא אדון העולם אשר הפקיד הנפש ביד האדם לשמור דכתיב  ושמור נפשך מאד כשיבא לתבוע פקדונו מכל א' ונמצא נגנב או נשבר או נשבה או מת כי כל בחינת אלו ישנם מצויות בעוברי עבירה, יש מי שנפשו נגנבת ממנו במקרה לא טהור, ויש שהוא מזיד בעבירה ואבר מאברי הנשמה המיוחד כנגד המצוה שעבר עליה הוא נפגם, ולפעמים בעשות עון מהכריתות ומיתות בית דין גורם מיתה לנפש כאומר ונכרתה הנפש ולפעמים יגרום לה שביה על דרך אומרם (זהר ח"ב צ"ה ב) הנפשות העשוקות וגו' ובעמוד בעל הפקדון ויטעון טענה הנשמעת תן לי הנפש כמו שנתתיה לך כאומרו והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה ודרשו ז"ל תנה לו כמו שנתנה לך, האם יכולין הנפקדים ליפטר בטענת בעליו עמו, כי אמרו ז"ל אפילו אמר לו השקיני מים ושאל ממנו חפצו הרי זה שאלה בבעלים והוא הדין כל השומרים, והן האדון קדם לזון ולכלכל מיום היות האדם והוא הנופח באף האדם נשמת חיים ומתעסק בצורכי אדם מלבד אשר יעשה לכללות העולם מחדש בכל יום מעשה בראשית לזה יקרא בעליו עמו מתחלה ועד סוף והרי שומרי הנפשות פטורים הגם שלא ישיבו הנפש כמו שנתנה: ואומר לנפש אדם אל תבטחי בעושק משפט זה, כי לב' סיבות לא יפטר בטענה זו, האחד כי כאן פירש בפירוש שיתחייבו השומרים וכל תנאי שבשמירה קיים וכאומרם בהשוכר את הפועלים (ב"מ צ"ד א) מתנה בעל הפקדון על שומר חנם להיות חייב כשואל, והטעם כי כל תנאי שבממון קיים והוא הדין שיכול להתנות המפקיד על השומר שיתחייב הגם שהוא בבעלים, ואין זה מתנה על מה שכתוב בתורה בדרך זה כמובן מההיא דאמר שמואל במס' מכות  ע"מ שלא תשמטנו שביעית אין שביעית משמטתו, ואמרו ז"ל שהטעם הוא שכל תנאי שבממון קיים ובמציאות שלפנינו כאלו התנה בפירוש על הדבר ממה שקבע עונשין לכל העובר על הפקודים ועוד לו שהוסיף להשביעה על הדבר, ב' יש לך לדעת כי שופטי ארץ לא ישפטו כל החיובים אלא מעט מהרבה וכל המשפטים השופט כל הארץ ישפוט בצדק ומי יאמר כי הפושע בנכסי רעהו והוא בבעלים שלא ישפטהו השופט כמו שהוא שופט כמה וכמה שפטורין בדיני אדם וחייבים בדיני שמים וכו' וכמו שפירשתי למעלה בפסוק (כ"א י"ב) מות יומת כי לא לכל מחוייבי מיתה יצו ה' לשופטי ארץ להרוג וכו'. ותמצא כיוצא בזה שצוה ה' כי שומר חנם ושומר שכר ושואל פטורין בהקדשות ואפילו פשעו ואפילו לרמב"ם שחלק לחייב בפשיעה בקרקעות ועבדים, נראה מדבריו כי יודה בהקדשות שפטור גם בפשיעה מטעם כי בא המיעוט בכל השומרים, וממנה אתה למד כי לא פטור ומותר הוא ואדרבה עונשו גדול הוא שזלזל נכסי שמים אלא שלא קבע ה' משפטו לדייני ארץ וסלק דינו לפניו. ונחתום בברכה כדברי הכתוב: ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את־לחמך ואת־מימיך והסרתי מחלה מקרבך.. שמות כ''ג כ"ה, רבנו השפת אמת ועוד עמדו על פשר שינוי היחס מלשון הכלל שב-ועבדתם ללשון היחיד וברך את לחמך וגו׳ ופירשו איש כדרכו כצחות לשונו, אך תורף דבריהם כולם לומר שכאשר נעבוד את השי״ת בהתעוררותא דלתתא, נזכה לשפע העליון  לעבדו מתוך עושר וכבוד כאיש אחד ולב אחד ללא קנאה איבה ותחרות ונהיה שמחים בטובת חברינו ובשמחתם ישמח לבנו גם אנו, ונהיה כלים מקבלים ראויים לברכת השי״ת שיברכנו בכל הברכות וישמרנו מן המזיקים לטוב לנו ולבנינו כל הימים א''ס