ישיבת "עץ חיים" באנטוורפן הוקמה הוקמה בשנת 1927 על ידי רב
הקהילה רבי מרדכי רוטנברג הי"ד ובראשות הישיבה מונה רבי שרגא פייביל שפירא
הי"ד. בתחילה שכנה בעיירה היידה, אחר המלחמה בכפר קפלן, ובסוף במשכנה הקבוע
בשכונת וילרייק.
מטרת הישיבה היה לשמש בית ועד לכל הבחורים בעיר שחפצים ללמוד תורה,
חלקם המשיכו בישיבות ליטא, וחלקם יצאו לעבוד כשיש עימם בסיס תורני של מספר שנות
לימוד בישיבה ובכך גדלו להיות בעלי-בתים חרדים בני תורה.
אחרי המלחמה הוקמה שוב הישיבה בראשה עמד הרב קופלמן לימים ראש ישיבת
לוצרן. ואחריו רבי יהודה טרגר זכר צדיקים לברכה.
הישיבה המשיכה לשמש בית לכל בחורי אנטוורפן, בין אלו שהמשיכו לאחר מכן
בישיבות קדושות, ובין אלו שיצאו לעבוד. כולם זכו לקבל יסודות חזקים בתורה ובכך
לבנות עתיד תורני רוחני גם אם הם יצאו לעולם הגדול לאחר מכן.
במשך השנים השתנו חוקי המדינה, וכדי לצאת לעבוד היו צריכים להגיע לרמת
השכלה מסויימת שלימודי החול בתלמוד תורה לא הספיקו, והורים שרצו שלבניהם תהיה
האפשרות ללמוד תורה וגם לצאת בעתיד להתפרנס, ביקשו מראש הישיבה רבי יהודה טרגר
שיתיר לילדיהם לארגן שיעורי ערב בלימודי חול, במקום שיצטרכו ללכת לאוניברסיטה
לעשות זאת, ובכך להתנתק לגמרי מחיי הישיבה.
ראש הישיבה רבי יהודה טרגר הפנה את השאלה לרב הקהילה רבי חיים
קרייסווירטה זצ"ל שפסק בוודאי לאפשר זאת, כדי שהבחורים האלו ימשיכו בלימודיהם
בישיבה, חלקם אף שינה בעצמו את התכניות והמשיכו ללמוד בישיבה ובכולל במקום לצאת
לעבוד וגדלו למרביצי תורה מופלגים כמו רבי אליהו אפטרגוט גדול התלמידי חכמים
באנטוורפן. אך גם אלו שיצאו לעבוד, נהיו לבעלי בתים בני תורה מובחרים ומשובחים.
ה'קנאים' באנטוורפן החלו בעריכת מחאות על 'הריסת הדת', וקבלו גיבוי
חזק מרבי אליעזר מנחם מן שך ראש ישיבת פונוביז זצ"ל שהתערב ואסר לתת אפשרות
לארגן שיעורי ערב בלימודי חול, הלחצים גברו עד שרבי יהודה טרגר היה מוכרח להתפטר
מתפקידו.
בהמשך הוקמה ישיבת תורה ודרך ארץ בשם 'מתיבתא טל תורה', בראשה עמדו
לחילופין: רבי ישראל נאה, רבי משה רייזנר, רבי יונתן זיסקינד, רבי משה שפירא,
וכיום רב גליק ורב שטיינר. ה'קנאים' נלחמו ונלחמים עד היום כנגד מוסד זה. למעשה כל
בוגרי המוסד ממשיכים ללמוד בישיבות קדושות באנגליה ובאר"י.
בנתיים בישיבת 'עץ חיים', התחלפו ראשי ישיבה רבים, עד שלפני כמה שנים
התמנה אחד הרמי"ם רבי חיים אריה שפיץ חתנו של הדיין מסאטמער וייס, וגיסו של
האדמו"ר זלמן לייב מסאטמער.
מלבד השיטות הקנאיות שמחדיר בישיבה ובכך גורם להורים שלא מזדהים עם
סאטמער לשלוח את ילדיהם למרחקים, בישיבה נערך מעמד שריפת ספרי איילת השחר של
הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, ומלוחות השנה של הישיבה נמחק איזכור יום העצמאות
מה שהיה דבר קבוע.
ומלבד הרדיפה השיטתית שעוברים בחורים שהם לא מספיק 'חסידיים', גם אם
הם ויתרו על לימודי חול והגיעו ללמוד בישיבה קדושה, אין להם זכות לישון בפנימיה
כדי שלא יקלקלו בחורים אחרים חס ושלום, ועוד כהנה דברים שמרחיקים בחורים שלא מספיק
קרובים לשיטת סאטמער מלהגיע ללמוד בישיבה.
בנוסף לזאת החלו להרחיק אנשי צוות ורמי"ם שאינם מספיק קרובים
לסאטמער בכלל ולמשפחת שפיץ-וייס בפרט.
הרמי"ם רבי אליעזר פרייפלד, ורבי אליהו אפטרגוט, ורבי דוד
נויגרשל הורחקו מהישיבה כל אחד עם תירוצים אחרים.
אל הישיבה הוכנס תחתם רבי חיים טירנויער גיסו של רב שפיץ אף הוא חתן
של הדיין מסאטמער.
כדי למנוע דיבורים על השתלטות סאטמער, מונה עוד ר"מ מוצלח ומוכשר
רבי שלום גרינפלד מגדולי מרביצי התורה ורב בית החסידים ישמח ישראל אלכסנדר, אך
כעבור תקופה קצרה כשראו שהוא מידי מצליח וסוחף אחריו תלמידים, פיטרו אותו שבוע
לפני נישואי בתו, באישון לילה.
לסיכום בחור שרוצה להתקבל
לישיבה, אברך שרוצה ללמוד או להרביץ תורה בישיבה, תהיה קרוב תחילה לסאטמער ובמיוחד
למשפחת שפיץ וייס ואז תירשם.
הפלא הוא שהישיבה כביכול נמצאת תחת בעלות קהילת מחזיקי הדת באנטוורפן
שחוששים להתערב כדי שלא יתברר שבאמת הישיבה אינה שלהם אלא פרטית.
אולם בנין הישיבה שייך לקהילה, והישיבה האמיתית של קהילת אנטוורפן
כיום היא ישיבת טל תורה של מוסדות יסודי התורה תחת קהילת מחזיקי הדת, לישיבה אין בנין ומקום משכן קבוע,
אז אולי באמת הגיע הזמן שמשפחת שפיץ וייס וסאטמער יבנו בנין לישיבה שלהם, ויתנו
לישיבת אנטוורפן האמיתית את הבנין המגיע להם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.