חלק ב :
הייסורים שעוברים בגיהנום, הם ייסורים מרים וקשים. וכמה נשמות שלא זכו בכלל להגיע לגיהנום. ולכן ידע האדם, שאחרי שאחד מקרוביו או חבירו נפטר, תדאג כל החבורה כולה, איך לעשות דברים להציל את נשמתו, כי היסורים והתיקון אחרי המוות מרים וקשים הם ביותר.
ויזהר מחובות, כל פרוטה שאדם חייב בעולם הזה, משלם עליה תשלומים רבים. וידוע המעשה על אדם, שהיתה לו חברה שעושה הובלות של דברים ממקום למקום. והיה לו סוס בחברה, שהיה עובד קשה מאוד מבוקר עד לילה ובקושי היה אוכל. וכך מידי יום ביומו, עד ששם הסוס יצא לרחוק, על עבודת הסוס בדרך מעל הטבע.
והנה באחד הימים, בא לבעל הסוס אדם, שרוצה לקנות את הסוס לחברה שלו. ישב בעל הסוס עם כל הניירות של החובות והזכויות שלו ופתאום רואה שרשום שפלוני אלמוני שנפטר, חייב לו סכום של כסף.
התרצה בליבו ואמר, הוא נפטר והרווחתי הרבה, אני מוחל לו. והסכים גם למכור את הסוס לאדם שבא לקנות. כשירד איתו לתת לו את הסוס, מצאו שהסוס מת.
הלך לדרוש אצל גדולי הדור ואמרו לו, הנשמה של האדם שהיה חייב לך כסף, לא מצאה מנוח ובאה בגילגול בסוס. ולכן עבד הסוס קשה מאוד, להשלים לך את החוב. ומתי שמחלת על החוב, אין לסוס עוד תיקון ומיד מת.
האדם חוזר בגילגול על חובות שחייב. ולכן מי שנפטר לו בן משפחה, ישבו ויסדרו כל החובות שהיה חייב או שימחלו אנשים מחילה גמורה או שבני ביתו וחבירו ואוהביו ישלמו את החובות.
וידע האדם, שחובות לנפטר זה דבר מעיק וקשה ומפריע לנשמה. חייב לפרוע כל החובות, גם חובות רוחניים שאדם נדר להשם, נדבות ונדרים, ישלם הכל ולא יגרום צער לנפטר.
אך צריך להבין ולדעת, האם צדקה לעילוי נשמת הנפטר, עוזרת לנפטר. וידועים דברי רבנו הרמ״א זצוק״ל (אוח סוף סימן תרכא) שכתב, איתא ״כפר לעמך ישראל״ אלו המתים שיש להם כפרה, כשנודרים צדקה בעדם. וכן כתב הרמ״א (יוד סוסי רמט) ועיין ב״בית יוסף״ (אוח ס רפד), שמביא פלוגתא אם מועיל לתת צדקה עבור מי שמת. ועיין במדרש תנחומא (פ האזינו) גדול ענין נתינת צדקה בעד המתים, שמוציא אותם כחץ מהקשת.
וכך מצאנו אצל דוד המלך ומובא בגמרא (סוטה י) שדוד התפלל על אבשלום בנו והוציאו משבע מדורי גיהנום. וכח הצדקה גדול ביותר. ועיקר העבודה, להוציא נשמות הקרובים אלו אם ח״ו הם בגיהנום. וצריך כונות גדולות ולדעת את הזמן המיוחד ואת המצוה המיוחדת המתאימה לכל אדם, להוציאו מגיהנום. ובעיקר אדם שהיה כל חייו עוסק במצוה מסויימת ומחזקים המצוה הזאת בעולם, זה נותן כח להוציאו מגיהנום ולהרים את נשמתו למקום ראוי.
וזכות גדולה ביותר, חבורה שלומדים בכל זמן, קובעים עיתים לתורה ואחד מבני החבורה נפטר, כשלומדים החבורה לעילוי נשמתו, יש כח עצום להוציאו מגיהנום ולהעלותו למקומות גבוהים. וזה אחד מהדברים המשובחים ובעלי הכח הגדול, להרים נשמת הנפטר.
וידע האדם שחידוש תורה שמחדש בשבת קודש, יש בו כח עצום יותר מכל דבר אחר, להשפיע ולהרים את הוריו למקום קדוש. כח הקדישים בשנה הראשונה וביום הפטירה גדול ביותר ולעבור לפני התיבה, מהדברים הגדולים לעילוי נשמת הנפטר. וצריך לדעת שהנפטרים יודעים מה שקורה בעולם הזה במשפחתם, וכל מחלוקת על ממון מצערת את הנפטר וגורמת לו נזק עצום. וכאשר ח״ו בן יורד מדרך השם ועושה רע, משפיע על הנפטר לרעה.
וכבר ראינו ושמענו על אנשים שמתו, ובחייהם ציערו צדיקים וקהילות שלמות. ובאים בחלום לאנשים רבים, ומבקשים שיבקשו מחילה, שאין נותנים להם להתקרב לאלו שפגעו בהם בעולם הזה, ולא מוצאים מזור לנפשם.
ולכן יזהר וישמר מכל משמר, שלא ילך מהעולם קודם זמנו וישאיר חובות וצער שבא ממנו לעולם. ויפתור הכל, כל עוד יש ביכולתו, כי אדם לא יודע מה ילד יום. ואם מי מבן משפחתו או מחבריו השאיר חובות בעולם והוא נפטר, יעשה הכל לעזור לנשמת הנפטר, לשלם חובותיו. כי הצער לנשמה מחובות גדול ומצוה שהנפטר היה מקפיד בה בחייו, יחזק אותה בכל כח לעילוי נשמתו.
וכן חידושי תורה בשבת קודש מסוגלים מאוד על אביו ואמו, להרימם למקום גבוה.
לעבור לפני התיבה להיות ,חזן מהדברים החשובים והגדולים לעילוי נשמת הנפטר. וכן קדיש בשנה ובימי הפטירה. וחבורה שהיו לומדים ואחד מבני החבורה נפטר, יש כח עצום לכל בני החבורה להרים את נשמת חברם למקום עליון. וכן ישאלו צדיק אחרי שיספרו לו על הנפטר, איזה מצוה מתאימה לחזק את נשמת הנפטר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.