חלק א :
הגמרא (ערובין י״ט) מלמדת שאברהם אבינו יושב על פתחו של גהינום ואינו מניח לנימולים לילך לשם. ואמרו רבותינו, שכאשר אברהם אבינו מסר נפש לעשות ברית מילה, קיבל כח מהקב״ה להציל ולהוציא את הנימולים מגהינום.
ומובא בכתבי רבנו האר״י הקדוש זצוק״ל, שהראשון שאברהם הוציא מגיהנום היה תרח אביו, שהוציאו מגיהנום וגילגלו לתוך גופו של איוב. וידועים דברי המדרש רבה (במדבר י״ז ב), שלאחר עקידת יצחק, אמר אברהם אבינו להקב״ה שישבע לו שאינו מנסה אותו יותר, ונשבע לו הקב״ה. אמר לו הקב״ה, נסיונות קשים היו ראויים לבוא על אברהם ואינן באין.
ואלו הן היסורים אותן שבאו על איוב, היו ראויין לבוא על אברהם, שכן הוא נסמך לפרשה ״ויהי אחר הדברים האלה ויגד״ וגו׳ ״את עוץ בכורו ואת בוז״ ועוץ היה איוב. (איוב א) ״איש היה בארץ עוץ איוב שמו״. באותה שעה אמר לו הקב״ה לאברהם (קהלת ט), ״לך אכול בשמחה לחמך, כי כבר רצה האלהים את מעשיך״ ע״כ.
הנה מדברים אלו צריכים להקשות כמה קושיות. האם אדם שנפטר יכולים להעלותו מגיהנום לגן עדן, ובאיזה מצות ומעשים טובים מעלים את הנפטרים. ודבר זה קשה ביותר, אנשים נפטרו להם הורים, ילדים, חברים ובכל זמן הנפש עם הנפטרים.
בצער גדול איבדנו בשנה שעברה אחד מבני עליה קדוש עליון, תלמידי האהוב רבי דוד לוי זצוק״ל. איבדנו לפני כמה שנים בן עליה, צדיק וירא השם וסר מרע, רבי שלום בוקר זצוק״ל.
אנחנו זוכרים שבאחד הימים בא אלינו ואמר לנו, יש לי בתים וחנויות ואני לא רוצה את השכירות, השכירות להקב״ה. וביום שנפטר זה היה זמן, שיום לפני כן קבע לבוא לשיעור ואלו היו ימים קשים לנו. והוא היה בוכה ומצטער עלינו ולמחרת הכין את הבגדים לבוא לשיעור ושעה לפני נפטר.
המחשבות על הצדיקים והקדושים האלו נמצאת איתנו בכל זמן, איך העבודה אחרי הפטירה של האדם. ובראשית הדברים נביא בקיצור גדול את השאלה שנשאל רב שרירא גאון, אשר זכינו להיות מיוצאי חלציו, רבנו יאשיהו פינטו זצוק״ל היה דרך אמו מדור לדור. וכך נשאל, אם יכול אדם לזכות אביו או בנו או קרובו או חבירו, כגון שיש להם חובות על אותו נפטר ופורע לבעלי חובות או שנתן צדקה כדי שיזכה אביו או בנו לחיי עולם הבא, האם מועיל למת כלום, אם לא. ואם זה שנותן החי מממון המת מועיל או בין כך ובין כך אינו מועיל, יודיענו אדונינו להיכן דעתו נוטה.
באלו הדברים כך נשאל רבנו שרירא גאון. ולפני שנתחיל התשובה נבקש מהקב״ה ״הטיבה השם לטובים״ שישפיע שפע ממרום לנאמן ביתי, אשר שנים הולך אחרי ההלכות וההנהגות של קהילתנו הקדושה, גם שהיה ״לכתך אחרי בארץ לא זרועה״ רבי אסי גואטה.
יזכה זכות הרשב״י וחביריו לראות בנועם השם, ורפואה לאחיו ולכל בני ביתו, וזכות התורה הקדושה יעלה מעלה מעלה.
ומתרץ רבי שרירה גאון, כך אנו רואים כי פריעת חובות שעל המת, מועיל ודאי למת. כי החוב עליו הוא, ויש לו להקב״ה להשתלם כנגדו ממה שיש לו, ולתת לבעל החוב. כי התשלומין שיש לו לאדם על יוצרו, שני פנים הן. אחד מתן שכרו של מעשיו הטובים שעשה בחייו והמצות. ואחד מהם משהביא עליו תשלומין ומתן שכרן שעל הזכיות, הוא הנאות מזיו השכינה שבאות לו דרך כבוד ויקר, ומעלה וגדולה שעושין לו לפי מעשיו ומשבחין ומקלסין אותו על זכויות. ותשלומין שעל הצער ומכאובות, הנאות בלבד שאין בהם כבוד ולא שבח ולא מעלה, לפי שאינן על מעשה שעשהו ברצונו ולא טורח שנשא ונתן לעשות רצון יוצרו, אלא דברים שנעשו בו על כרחו, אם גדול אם קטן מאלו התשלומין ראוי להשלים חובות שעליו ולתת לבעלי חובו במאזני אמת, כשיעור מה שיש להם עליו.
וכן אם הצר הוא לאחרים בחייו ולא יכלו להשתלם עליו, ראויין הם להשתלם מה שראוי להם מהתשלומין האלו שפרשנום. על כן בזמן שיש עליו חוב או גזל או עושק, או כיחש בעמיתו או בפיקדון או בתשומת יד, הרי שיש עליו שני דברים. אחד הם שיעור החוב שיש עליו לגזול ולעשוק, ואחד מהם פורענות שחייב לשמיים, כי עבר על המצות.
החוב שעליו לגזול ולעשוק, בזה יכולין בניו ואחיו וקרוביו ורעיו לשלמו אחריו, ולא ישאר עליו כלום. לפי שהגזל והעושק ובעלי החוב כבר השתלמו מה שיש להם, ואין להם כלום. אבל פורעונות שחייב למקום כי עבר על המצוה, הרי היא כשאר עבירות ואין ביד אנוש להקל אותה ממנו בודאי.
אבל אם יש צדיק אחד מבקש עליו רחמים, בין בנתינת צדקה לעניים בין בתפילה, אפשר שהקב״ה מיקל ממנו, בזכות בעל הזכות. ואם אנו נוטלין העניים אצלו לבקש עליו רחמים ונהנים, אם יש בהם מי שבידו זכויות, שראוי לישא פניו ולהקל מזה, אפשר שמועיל לו, אבל לא רק מוחזק שמועילין לו, אלא יהי רצון מלפני הקב״ה שישמע להן. ואם לאו, אין שומע להן, אף על פי שהם בעלי זכויות.
אבל חובות שנותנין לבעליהן, בודאי נפטר מהם ממה שיש לבעלי חוב ולזכותו למתן שכר, אין ביד אדם כל עיקר ואין מעלתו וגדולתו והנאתו מזיו השכינה, אלא לפי מעשיו. ואפילו כל צדיקי עולם ביקשו עליו רחמים וכל צדקות נעשו לזכותו, אין מועילין לו בזאת.
זהו דעתינו בדבר וזה לפי מה שהוא נוטה ומהשם נשאלה הפקת רצון לנו ולכם ולכל ישראל. ומה שנהגו למקצת מקומות לזכור המתים, מצאנו סמך בירושלמי, כשם שהחץ יורה הקשת, כך מעלים צדיקים מדינה של גהנום כאומרם זצ״ל, לכך נוהגין לזכור אותם בבית הכנסת.
ויש נותנין טעם אחר דכתיב, ״כפר לעמך ישראל אשר פדית״ אלו המתים, שנפדים בממון החיים. ומכאן סמך להזכרתם. וגרסינן בספרי, כשהוא אומר ״אשר פדית״ מלמד שכפרה זו מכפרת על יוצאי מצרים.
ובפסיקתא גרסינן, גדולה צדקה שמוציאה מגהינום שנאמר, ״כפר לעמך ישראל״ יכול כיון שמת אדם אין לו תקנה בצדקה, תלמוד לומר ״כפר״. מלמד שזורקין אותו מדינה של גיהנום. המקום ברחמיו יצילנו ממנה, ויתן לנו חלק לחיי העולם הבא אמן ואמן, עכ״ל.
הנה דברי רב שרירא גאון מפחידים. ומוצאים שאדם שנפטר, הדבר לא פשוט בכלל לזכות את נשמתו. ולא כמו שחושבים אנשים, שבקדיש ובסעודה קטנה פטרו את אביהם ואימם.
דבר זה הוא בעל משמעות גדולה. נצייר בדעתינו, אדם יודע שאביו או אימו או אחד מילדיו סובל סבל קשה מאוד. מה לא יעשה האדם, להציל את בן משפחתו. והנה אמרו חז״ל, כל הצער שהיה ושיהיה בעולם מבריאת העולם ועד קץ כל הימים, כולל חיי איוב וכל היסורים שעבר, זה לא רגע בגיהנום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.