שלום וברכה מורי ורבותי!
ישנם
אנשים שכאשר עובר עליהם משהו לא כל כך טוב, משהו בפרנסה, משהו בבריאות,
משהו עם בני משפחה, איזו שהיא מחלוקת, באותו רגע הם כבים, הם נראים כבר סוג
ב', ג' וד'.
הם מתלבשים בצורה מרושלת, ההצלחה כבר לא מאירה להם פנים, והפנים גם לא מאירים את עצמם להצלחה.
כל כולם נראים כאלו של נידונים למוות, לא עלינו.
אנשים כאלו מושכים על עצמם בכח את ההפסד ואת הכישלון.
רבותינו לימדו אותנו שלא אמורים כך להתנהג.
חנניה,
מישאל ועזריה כאשר נזרקו לכבשן האש לאחר שלא רצו להשתחוות לפסל, הם אפילו
לא הורידו את החליפה או את העניבה, הם נגשו כך, במלא הבגדים, לכבשן האש.
למה? אולי נחסוך את בגדי הפאר והיקר הללו?
אמרו
חנניה, מישאל ועזריה: "יקירי! יתכן שנגזר עליי למות, ואפילו נביא ה' אמר
לי שככל הנראה אני הולך להישרף במדורה הזו, אבל דבר אחד אני יודע, אם יש לי
רבע שעה של חיים.
"את הרבע שעה הזו אני אחגוג בצורה הטובה ביותר,
"ברבע שעה זה אני אשאר עם החליפה ועם העניבה שלי,
"ברבע שעה הזו אני לא אזיל דמעה,
ברבע שעה הזו אני לא אעשה פרצוף חמוץ, כי די לי בעולם בעונש, במרכאות, שנגזר עליי, ואני לא צריך להוסיף על עצמי עונש אחר".
אם
כל אחד מאיתנו מתמקד בדברים הטובים ובדברים הרעים ויודע לתת לכל דבר רע,
לכל פשלה, לכל בעיה, את המקום הראוי לה ולהשאיר מסביב את הכל נקי ושקט
ושליו, היינו יודעים לחייך הרבה יותר, לשמוח הרבה יותר, ואולי אפילו מדי פעם לפצוח בריקוד.
נותנים לכל בעיה את גודלה המקורי והאמיתי,
וזוכים לסייעתא דישמיא שפותרת הכל, גם את אותה בעיה קטנטנה,
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.