החיזוק היומי - הרב אליהו רבי

 שלום וברכה מורי ורבותי!

והנה שאלה שלכם, שאלה קשה, כואבת, מייסרת, שמגיעה בכל מיני וריאציות ולכל אחד מאיתנו יש מה לשאוב מהתשובה הנכונה על השאלה הזאת.

ילד שמגיע לכיתה ואיננו מעוניין להיכנס לשיעורים, הוא מסתובב בחצר, משחק במשחקי חברה, עולה ויורד, ועדיין זה נסלח, אבל בשום פנים ואופן לא מוכן להיכנס לשיעורים.

עברנו בדיקות, עברנו אבחונים, ומה לא, איך יוצאים מזה?

מורי ורבותי, שימו לב טוב!

זה לא הגיוני שילד יכנס לכיתה וירצה לשמוע שיעור אם הוא לא באמת מבין מה קורה שם או לפחות נהנה ממה שהוא, כל שהוא, בשיעור הזה.

לא יתכן שיהיה ילד שיוולד בתור כזה שרוצה להיות מאגר מידע עולמי, ומתעניין בכל דבר שניתן לקרוא או לספוג.

זה אומר שחסר לילד את ההבנה, את ההגדרה, או את החכמה להבין עד כמה טוב וכיף ונפלא להיות אדם משכיל ונבון יותר מהרגיל, עד כמה אותו אחד שבתוך הכיתה הולך להיות מוצלח יותר מאותו אחד שנשאר במגרש המשחקים.

לא תמיד אפשר להסביר את זה, במיוחד לא בגילאים קטנים, אבל ניתן להעניק תחושות שכאלה.

ילד שלדוגמא חש שהמורה אוהב אותו, יהיה לו הרבה יותר קל לשבת מול כזה מול כזה מורה מאשר ילד אחר שחש שהמורה לא כל כך אוהב אותו בלשון המעטה.

כאשר אנחנו באים להילחם, במרכאות, בילד בכדי להכניס אותו לפני השלב של הבעיות והכדורים, וישנם מקרים שיש צורך בכל דבר שכזה, לפני הכל, אנחנו מבררים אם אין כאן איזושהי בעיה פשוטה שניתן לפתור אותה יחד.

האם הוא מדובר בקצת מנת תשומת לב שתינתן מידי בוקר על ידי אותו מורה אותו מורה לאותו ילד או לאותה ילדה.

כאשר אנחנו יודעים בוודאות שכל הפרטים הקטנים מסביב מושלמים, ואין שום סיבה הגיונית ונראית לעין, כבר הייתה ניתן לקרוא לכך 'הפרעה' ולחפש את המומחים שילמדו אותנו מה חסר בנבכי הנפש של הילד.

אבל הרבה לפני זה אנחנו צריכים לבדוק את הדברים הפשוטים, כי לפעמים דברים שאדם דש בעקביו, הדברים הפשוטים והברורים כל כך, אינם זוכים לתשומת לב ראויה ומיד אנחנו קופצים גבוה לגבהים, לגורדי שחקים, ולמומחים הגדולים ביותר בעולם שיסבירו לנו באיזו בעיה נפשית, פיזית, פיזיולוגית או אחרת מדובר.

כל אחד מאיתנו מתייחס לפרטים הקטנים במיוחד בילדים הקטנים שלנו, כי שם אין פרטים קטנים, שם כל פרט זה עתיד, שם כל פרט ה עניין של חיים ומוות, ושם זוכים לנחת ושלווה אמיתיים ולדור ישרים יבורך,

ברוכים תהיו!