החיזוק היומי - הרב אליהו רבי

שלום וברכה מורי ורבותי!

והנה שוב שאלה שלכם: יש לנו במשפחה אדם שעבר טראומה, דבר מאוד מאוד קשה שעשה לו מאוד מאוד רע, אבל מאז הוא הופך את החיים של כולנו לרעים ושחורים.

הוא מדבר איתנו על האסון, הוא חוזר ומשוחח איתנו כאילו אנחנו היינו אשמים בכך, ומקפיד מאוד שלאף אחד מאיתנו לא יעלה חיוך על הפנים.

הפנינו אותו מספר פעמים לטיפול, שלחנו אותו לדאוג לעצמו, להתאוורר, אבל הוא לא רוצה, הוא ממשיך בכל זאת מדי יום לשוחח איתנו פנים מול פנים, בטלפון, במכתבים, ומה לא, ובלבד שכולנו נהיה שותפים לטראומה הפרטית שלו.

מה עלינו לעשות?

ובכן שימו לב מורי ורבותי!

שוחחנו על כך בעבר. אדם שיודע שהוא עושה רע לאחרים ועושה את זה עם דמעות, יש לו דין של רודף, מבחינתנו לא צריך להרוג אותו, לא צריך להשמיד אותו, אבל מותר בשמחה רבה להתעלם ממנו.

כי אם הצענו לו את הפתרון והוא לא מוכן להשתמש בו, באותו רגע אין צורך לרחם עליו, זה מיותר לחלוטין.

אבל אנחנו אף פעם לא באמת יודעים עד כמה האדם שמולנו יודע מהי הדרך שיכולה לגרום לו שקט ושלווה וממאן לבחור בה, אולי הוא באמת חולה? אולי הוא באמת לא מצליח להתגבר? אולי הוא באמת זקוק לנו?

אז כאשר ההתעלמות יכולה לגרום לנו שקט ושלווה נפשיים, ברור שהיא קודמת לכל דבר אחר, כי אתה לא אמור להרוס את החיים שלך למען אחיך כי על הפסוק "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (ויקרא כה, לו) דרשו רבותינו הקדושים שקודם כל תדאג לחיים שלך, חייך קודמים, ורק לאחר מכן תדאג לחיים של חבר שלך.

אבל אם אתה עדיין כן מסוגל לשמוע אותו ולקיים את כעס הפנים ולא כעס הלב, שזה הציווי שלנו כאשר רוצים לחנך ילד, לא אמורים לכעוס עליו באמת אבל מותר לעשות פרצוף של כעס, כך גם כאן, תקיים צער הפנים ולא צער הלב.

תשמע את אותו אדם, תגיד לו: "אוי אוי אוי, כואב הלב, רחמנות, אבל את תכניס שום דבר ללב שלך, כי הלב שלך הוא לא מחסן, הלב שלך הוא לא קבר, הלב שלך הוא לא מקום שמכניסים לתוכו גופות, הלב שלך צריך להישאר צח ונקי.

תעשה לו את הפנים הרחמניות, ותישאר שמח ושליו, כי אתה יודע שאין לך חלק בעוול הזה, ומכאן אין לך מה לעזור יותר מאשר פרצוף כואב,

ברוכים תהיו!