שש אנכי על אמרתך
פתח רבנו בדברי הזוה''ק ואמר
ויעש
משה כאשר צוה וגו'. אמאי לעיני כל העדה אלא בגין דאהרן הוה רחימא דעמא
יתיר מכלא ולא יימרון דהא אתנגיד על ידא דמשה ומשה משיך לאהרן במלין עד
דסליקו לטורא וכל ישראל הוו חמאן בשעתא דאפשיט משה לבושי דאהרן ואלביש לון
לאלעזר. מאי מעמא משה (נ"א ולא אהרן) אלא משה אלבשינון לאהרן כד סליק לכהנא
הה"ד וילבש משה את אהרן את בגדיו וכתיב וילבש אותו את המעיל. השתא משה
אעדי מניה מה דיהב ליה וקב"ה אעדי מניה מה דיהב ליה ותרווייהו אפשיטו ליה
לאהרן מכלא ומשה אעדי לבר. וקב"ה לגו. ועד דאעדי משה קב"ה לא אעדי זכאה
חולקא דמשה. זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה בעי ביקריהון. אתקין קב"ה לאהרן
ערסא ומנרתא דדהבא דנהרא. ומדידיה נטיל מההוא מנרתא דהוה דליק בכל יומא תרי
זמני. ואסתים פום מערתא ונחתו. רבי יהודה אמר פום מערתא הוה פתיחא דכל
ישראל הוו חמאן לאהרן שכיב ובוצינא דמנדתא דליק קמיה וערסיה נפיק ועייל
ועננא חד קאים עלה וכדין ידעו ישראל דהא אהרן מית וחמו דהא אסתלקו ענני
כבוד הה"ד ויראו כל העדה כי גוע אהרן וגו' והא אוקמוה. וע"ד בכו לאהרן כל
בית ישראל גוברין ונשין וטף דהא רחימא מכלהו הוה. רבי שמעון אמר הני תלתא
אחין עלאין קדישין אמאי לא אתקרבו באתר חד ושייפין אתבדרו חד הכא וחד הכא
וחד באתר אחרא. אלא אית דאמרי באתר רבעאן ישראל לאסתכנא ביה מית כל חד וחד
בגין לאגנא עלייהו ואשתזבון אבל כל חד וחד מית כדקא חזי עלייהו. מרים בקדש
בין צפון לדרום אהרן לסטר ימינא משה כדקא חזי ליה. אחיד ההוא טורא לטורא
דאהרן וכניש לקבורתא דמרים לגבי ההוא טורא אחיד לתרי סטרי. ועל דא אתקרי חד
העברים דתרי סטרי טורא דמעברי ואחיד לסטרא דא ולסטרא דא. זכאה חולקהון
דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי. ואע"ג דאינון באתר אחדא בעלמא אחרא עלאה
זכותהון קיימא בעלמא דא לדרי דרין. ובשעתא דישראל חייבין בתיובתא קמי קב"ה
וגזירה אתגזר עלייהו כדין קארי קב"ה לצדיקייא דקיימי קמיה לעילא ואודע לון
ואינון מבטלי ההיא גזרה וחייס קב''ה עליהו דישראל.
וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר
במדרש: שאל
עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי אילין עובדייא דאתון עבדין נראין
כמין כשפים, אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה
ואחד מכם מטמא למת מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרים לו טהרת.. אמר לו לא
נכנסה בך רוח תזזית מימיך אמר לו לאו ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית אמר לו
הן, א"ל ומה אתם עושין לו אמר לו מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרביצים
עליה מים והיא בורחת, א"ל ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך כך הרוח הזו רוח
טומאה דכתיב "וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" מזין עליו מי
נדה והוא בורח. לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו רבינו לזה דחית בקנה לנו מה אתה
אומר, אמר להם חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרין אלא אמר הקב"ה חקה חקקתי
גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי דכתיב זאת חקת התורה אשר צוה
ה' וגו'. פשיטות
משמעות זאת חקת התורה ברוח שלימד ריב''ז את תלמידיו היא שהחקוקה החפצית
והשכלית הרצויים בקיום מצוות התורה הוא אשר צוה השם לאמר.. דהיינו הדבקות
בו יתברך על ידי קיום מצוותיו בהתבטלות גמור למצוה בורא העולם ומנהיגו
ית''ש, וזו ההתבטלות היא הגבוהה שבכל טעמי השכלים בהבנת המצווה בבחינת
יראת ה' היא חכמה, ואנו מבקשים מלפניו יתברך כי יתן בליבנו בינה להבין
ולהשכיל (דהיינו להכין את לבבנו) בעסק התוה''ק לשמוע ללמוד וללמד על מנת
שנקיים את מצוות התורה באהבה שהוא אהבת הדבקות וההתבטלות ונחיה חיי נפש רוח
ונשמה בכלל הדבקים בה' אלוקינו. ושמעתי מפי הרבי מסטראפקוב זי''ע שבמ״א
אמרו ז״ל על מי האיש הירא ורך הלבב שירא מעבירות שבידו ובברייתא שאפילו
עוון של שיחה קלה בין תפילין לתפילין חוזר עליו מעורכי המלחמה, ובאותו
עניין נאמר שמע ישראל אתם קרבים: פירש''י אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד
כדאי אתם שיושיע אתכם.. לכן בהכרח שהדבר תלוי באופן שמקיימים המצוות, שאם
עושים ע״מ להיות שלמים במעלות (צו קענען הייסן א וואוילער-איד) אז די בפגם
חטא קל לאבד אותה שלמות, אבל אם האדם מעביר את שכליותו המדומה ומתדבק
בבוראו בקיום המצוה בדו''ר בבחינת בהמות היתי עמך אז די לו לזה שעומד ומשרת
לפני המלך וד״ל. והנה מובא בשם רבינו בעל השפת אמת: בזוה"ק פי' חקת התורה
ולפעמים כתיב וזאת התורה. ופי' שחקת היא תורה שבע"פ שגוף התורה למעלה מהשגת
אדם. וכתיב אשר שם לפני בני ישראל. וחקת החקיקה בלב האדם ובמעשיו. וכן
שמעתי מאא"ז מו"ר ז"ל פי' במחוקק כו' שדברי תורה נחקקים בגוף האדם. וזה
ענין תורה שבע"פ להמשיך הארת התורה לכל מעשה בפרטות. כי בודאי בכל דבר יש
הארה מהתורה שהרי באורייתא ברא קוב"ה עלמא. רק שנגנז ואינו ניכר וצריכין
למצוא הארת התורה הגנוזה במעשה בראשית. ופי' חקת כמ"ש עשה תורתך קבע. הפי'
להיות נקבע בגוף האדם ידיעת התורה כיתד שלא תמוט. ואיתא בגמ' חסידים
ראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זה וזה נתקיימו בידן. נראה הפי' שגם
בכל מלאכה שעשו הי' העיקר הלימוד שמכל דבר יש לאדם ללמוד רצון השי"ת ומי
שעושה הכל לשם שמים בדביקות יוכל למצוא הארת התורה כנ"ל.רצונו שיהי' נסתר
כנ"ל: ע''כ וכן כתב רבינו בעל הקדושת
לוי: זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר. הכלל, כי טעמי התורה והמצות הם נעלמים
מכל האדם, רק האדם צריך לעשות ולקיים כל הת מחמת ציווי ה' עליו לעשותם
ולקיימם. וזהו הרמז זאת חוקת התורה, כל התורה והמצות הם חקים אצלינו, כי
אין נגלה לנו שום טעם מהמצות, רק עיקר קיום התורה והמצות יהיה מחמת צוה ה'
לאמר, מחמת צווי ה' עלינו לעשות אנו מחויבים לעשותם ולקיימם. ע''כ והנה אף
הוא ז''ל כתב בהמשך דבריו כמעשה המפרשים האחרים והפליג אף הוא תיכף ברמזיי
המצווה, ע''כ אמרתי הלמה אכבוש את מחשבותי ברמזי מצוה זו המורים על התשובה
וההתחטאות, כי נצטוינו על ביעור הפרה האדומה הרומזת על אימא דחטא בדברי
הכתוב את ערה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרף עד לבל יוותר מהוויתה וטבעה
כלום. ומעט האפר שיצטבר אחרי פרידת כל יסודותיה יהיה מעורב מאפר העצים
הרבים והאזוב היווני הנצרכים לשריפתה כמובא בתלמוד ועוד גם זה עוד לא יועיל
לטהרה אלא אם כן הוא מעורב במים החים. ולא יעלה על הדעת הרחקה גדולה יותר
מהויתה הראשונה רק שמץ שמה של אפר הפרה הנזכרת עליו, וכל אלה להזכיר הרחקת
החטא וכל הקשור בו עד קצה האפשר, ואף במעשה התשובה על החטא ערום יעשה בדעת
להשתמר לבל יעשה שוב קרוב ומיודע לו (היימיש בלע''ז) מצד עסקי התשובה כפי
שמובא באוה''ח הקדוש אחרי מות שאריכות הרגשת החושב אפילו לצד השולל עלול
להגביר החפץ ולמשוך הרצון אליו. כללו של דבר הרחק מן הכיעור והדומה לו והיה
בורח ככל אשר ישאוך רגליך מן העבירה.
ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת
אומר
רש''י : וארז הוא הגבוה מכל האילנות ואזוב נמוך מכולם סימן שהגבו' שנתגאה
וחטא ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו.. בבחרותי הייתי מתמיה על
הפסוקים ומאמרי חז''ל בוזי הגיאות ומשבחי הענוה ושואל מאי כולי האי כי זה
כמו זה משוגות אנוש הוא, זה טועה ומפריז בערך וסגולות עצמו וזה טועה וממעט
בהם וכי למה ישתבח זה בתשבחות אין קץ עד שאמרו ז"ל כמה גדולים נמוכי הרוח.
שבזמן שבית המקדש קיים, אדם מקריב עולה שכר עולה בידו. מנחה, שכר מנחה
בידו, אבל מי שדעתו שפלה עליו, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקורבנות
כולם, שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה, כי כה אמר רם ונשא שוכן-עד וקדוש שמו:
מרום וקדוש אשכון, ואת דכא ושפל רוח, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב
נדכאים. ובספר משלי מובא שהענווה מביאה למידות רבות ואף לעושר וכבוד: עקב
ענוה יראת ה' עשר וכבוד וחיים.. ועוד ועוד, וזה המתגאה מעט יגונה לחרפות
ודראון עולם עד שיתכנה תועבת ה' רח''ל שנאמר תועבת ה' כל גבה לב. ואכן
הרחיב בזה באר היטב בספה''ק אורחות צדיקים. אך בספה''ק תולדות ודגל מחנה
אפרים מצאתי בשם רבינו הבעש''ט שהחטא והקלקול טבועים בעצם חומר גשם האדם
כדברי הכתוב ועיר פרא אדם יולד, וכשם שאנו באים לעולם ערלי בשר, כן נולדנו
ערלי לב, ועוד רע מכן כי החטא קדם לחומר כמו שאמר דהמע''ה הן בעון חוללתי
ובחטא יחמתני אמי/ ולפתח חטאת רובץ (וכבר יושב ומחכה..) ואין
לו לילוד אשה מנוס אלא בתבלין התורה והדבקות בבוראו ית', ורק במולו ערלת
לבבו שבבחינת בנות הכנעני אשר "אנכי" יושב בקרבו.. וינמיך ויבטל עצמו יעלה
יבוא ויגיע לקבלת אור התורה ולילך בדרכי התשובה כי אין רפואה לחליי נפשנו
אלא בבחינת אזוב הנמוך ושני תולעת הנרמס ועל ידם נזכה להטהר ברחיצה במימי
הדעת בחינת מים חים הנמשכים אל הנמוך וד''ל
והנה
כמה נאים מוסרי הפייטן ליוצר של פרשת פרה: …להצדיק עמוסים: בעץ ארז.
לאנופים כארז. באזוב. לנדכאים כאזוב. בשני. לשפתותיה כשני. בתולעת. לאל
תיראי תולעת. לבל יתגאה מתגאה כארז. שאם לא ימך כאזוב ויחשב כתולעת. לא
יטוהר באזוב בשני תולעת: ואם לא ישפוך לב כמים. לא יטוהר בזריקת מים..
וגו': ומובא בשם רבינו השפ''א: על דברי רש"י ז"ל גבוה שנתגאה וחטא ישפיל
עצמו כו'. ולמה יתכפר החטא ע"י שמשפיל עצמו בלבד. אך כי ודאי עיקר החטא
מגיאות שמסלק מלכות שמים ממנו שאם הי' ברור לאדם שכל החיות מהשי"ת וכגרזן
ביד החוצב לא הי' מציאות לחטוא ולכך המתגאה כעע"ז. וע"י שבא לבחי' השפלות
כנ"ל שמכיר האמת ממילא נמחק החטא כי בלי תשובה כראוי לא יוכל להשפיל עצמו
כנ"ל. והכנעה זו היא היראה שקודמת לכל. ובגמ' יראת ה' כו' אוצרו אין כו'.
משל העלה חיטים ולא עירב קב חומטין מוטב שלא העלה כו' מערב אדם קב חומטין
ואינו חושש ע"ש שבת פ"ב. כי קיום כל דבר מצוה צריך להיות ע"י יראה שיהי'
מעורב חיות השי"ת במעשה המצוה ועי"ז יעשנו כראוי. וכמו שאינו אונאה מה שחסר
תבואה במקום הקב ע"י שעי"ז מעמיד החיטים כן בכל מצוה אף שע"י הישוב הדעת
תוך המעשה ממש שיהי' ביראה אף שיתבטל מעט מגוף המעשה אינו חשש כי היראה
מקיים כל המעשה כנ"ל. וזה נצרך לידע. וז"ש א' הממעיט כו' שיכוון לשמים
כנ"ל:
ודברתם אל הסלע לעיניהם גו' / יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל
הרבה
נתייגעו המפרשים בהבנת עניין מי מריבה ובמה שגו משה ואהרן ויקצר הזמן
מלפרט ולבאר מקצתם. אך נרשם בי דבר גדול ששמעתי ממגיד אחד כי תורף המאורע
נזכר בדיבור חד וחודר כליות ולב לאמור: על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי
מריבת קדש מדבר צן על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל, ואמר כי איך שלא
יהיה הוחמץ מעשה של קידוש השם, ומכאן במשמע שכאשר בכבוד שם שמים ברבים נגעו
הדברים הקפיד השי''ת על השגגות, והמבין יבין ויקח מוסר..
ונחתום
במתק לשון רבינו בעל הקדושת לוי: על רש"י והרמב"ן החולקים בחטא של משה אחד
מפרש על שאמר לישראל שמעו נא כו', ואחד מפרש על שהכה את הסלע. והנראה שטעם
אחד הוא, כי זה גרם זה. והנה יש שני בחינות במוכיח שמוכיח את ישראל שיעשו
רצון הבורא ברוך הוא. אחד, שמוכיח בדברים טובים, דהיינו שאומר לכל איש
ישראל גודל מעלתו ומקום מקור מחצב נשמתו אשר באמת נשמת ישראל חצובה למעלה
מכסא כבוד וגודל הנחת רוח אשר להבורא יתברך כביכול ממצות כל איש ישראל
וגודל השמחה אשר בכל העולמות בעשות איש ישראל מצות הבורא בזה ובזה התוכחה
מטה את לב בני ישראל לעשות רצון הבורא ברוך הוא לקבל כל איש מישראל עול
מלכות שמים עליו. ויש שמוכיח את ישראל בדברים קשים ובדברי ביושים עד שהם
מוכרחים לעשות רצון הבורא. והחילוק שביניהם, זה שמוכיח את ישראל בטוב מעלה
את נשמת ישראל למעלה למעלה ומספר תמיד בצדקת ובגדולת ישראל כמה גדול כוחם
למעלה וראוי הוא להיות מנהיג על ישראל. וזה שמוכיח את ישראל בדברים קשים
אינו בבחינה הזאת. והנה זה שמוכיח את ישראל בטוב ומספר תמיד בגדולת ישראל
וצדקתם אז כל הדברים הנבראים בעולם צריכין לעשות מעצמם הרצון של ישראל לדבר
שנבראו, דהיינו בשביל ישראל. אבל אם אינו מספר ומעלה צדקת ישראל אז צריך
להכריח כל הנברא בהכרח גדול לעשות מה שנברא, דהיינו לעשות רצון ישראל. והנה
משה אמר בכאן שמעו נא המורים, הוכיח את ישראל בדברים קשים ולכך הוצרך
להכות את הסלע לעשות מה שנברא, כי אילו היה מעלה את ישראל כנ"ל, וכמו שהיה
כוונת הקדוש ברוך הוא ודברת אל הסלע, כי אז היה מדבר אל הסלע אתה שנבראת
בשביל ישראל והם במעלה גדולה צריך אתה לעשות מה שנבראת, דהיינו להוציא מים
לישראל. אבל עתה שהוכיח את ישראל בדברים קשים שמעו נאכו', הוצרך להכות את
הסלע לעשות רצון ישראל, ונמצא זה גרם את זה וטעם אחד הוא. וזהו הרמז יען לא
האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, כי זה שמוכיח את ישראל בטוב יכול גם
הוא להשיג את העם זה השכל. וזה הרמז להקדישני לעיני בני ישראל.
ותקויים
בנו תפילת נעים זמירות ישראל ולב טהור יברא לנו אלוקים ורוח נכון של ענוה
ישרה יתן בקרבנו לרחוק מהחטא ולהתדבק במצוות וביראת אלוקים טהורה אכי''ר
עד כאן דברי רבינו
-----------
טוב עין הוא יבורך:
מי שברך אבותנו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את אוהבנו אהובנו הרב
המפואר המשפיע הדגול פמ''מ כש''ת רבי
חיים שליט''א בעל האכסניא לדברי רבינו שליט''א ובשכר זה השי''ת ישמרהו ויחיהו בבריות גופא
ונהורא מעליא וישלח ברכה בכל מעשי ידיו, עם כל ישראל אחיו ונ''א.
יהודי פשוט
לאנדאו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.