שלום וברכה מורי ורבותי!
צום י"ז בתמוז, היום י"ח, י"ז היה בשבת ולכן חכמי ישראל הורו לדחות את זה ליום ראשון.
המשמעות היא שמי שממש קשה לו על גבול חולי, כבר מותר לו לאכול ביום כזה, כי הצום קל יותר.
אבל מה כל כך בוער לנו בלצום? זה כבר חל בשבת? בואו ונשכח מזה, בואו ונאמר כיוון שנדחה- ידחה לחלוטין!
התשובה היא אחת- לא ניתן לבנות בטרם התאבלנו על החורבן.
כלומר,
לפני שאתה מבין באמת שיש פה חורבן, לפני שאתה מבין באמת שש לנו אשמה
כלשהי, ו"כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו" (ירושלמי
יומא ה' ע”א), אין לך סיכוי לתקן את עצמך, ואם לא תתקן, לעולם לא תגיע
הבנייה של בית המקדש השלישי.
קודם
כל עוצרים את מירוץ החיים, מתענים יום שלם, מתאבלים, מבינים שעשינו משהו
חמור, לומדים מה הוא אותו דבר חמור שעשינו, על מה נחרב בית המקדש- מתקנים
אותו, ואז זוכים להתחלה חדשה.
זו
גם הסיבה של ימי בין המצרים, 'שבוע שחל בו', אנחנו הולכים ומגבירים את
האבילות מי"ז בתמוז ועד תשעה באב, כי אנחנו רוצים לטעום את טעמה המר של
האבלות, אנחנו רוצים לא לשמוע שירים, אנחנו רוצים למעט בשמחה, כי אנחנו
רוצים בכל כחנו לחיות ולנשום את אותה אבלות.
משם תגיע הישועה, משם תצמח הבנייה, כי רק אחרי שמבינים- מתקנים, זוכים ומגיעים לישועה גדולה.
היום צום י"ז בתמוז, מהשעה ארבע בבוקר ועד שמונה ורבע, שמונה וחצי תלוי בכל אחד באזורי הארץ, לבדוק לפי לוחות השנה בארץ ובעולם.
כולנו מתאחדים באבל, וכולנו יחד זוכים שיקויים בנו "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה" (תענית ל' ע"ב), במהרה בימינו,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.