מדברי הוד כ''ק אדמו''ר מבעלזא (קרעניצא-לאנדאן) שליט''א / קדושים ה' תשע"ח

יחד לבבי ליראה שמך

פתח רבינו ואמר: 

 רבי פינחס בן יאיר אומר זהירות מביאה לידי זריזות וזריזות מביאה לידי נקיות, ונקיות מביאה לידי טהרה, וטהרה מביאה לידי פרישות, ופרישות לידי קדושה, וקדושה לידי ענוה וכו' וענוה גדולה מכלם, שמביאה לידי רוח הקדש, שנאמר רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים: 

ושלחו מתם איזהו בן העולם הבא ענותן ושפל ברך שיף עייל ושייף נפיק וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה. ועתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וכו', יכול לכל תלמוד לומר לשאר עמו, למי שמשים עצמו כשירים: 

בפרשת יתרו נאמר, ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו יהוה מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי. ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש...

ותחילתה של פרשה זו:

וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני ה אלהיכם..

התוה''ק הזהירתנו כאן ובעוד כו''כ מקומות בכו''כ לשונות על הקדושה, כמו והתקדשתם והיתם קדושים בסוף פרשה זו. והיתם קדשים בפרשת ציצית, ונקדשתי בתוך בני ישראל שהוא המצווה לקדש שמו ברבים האמור בפרשת אמור ועוד ועוד בכו''כ אופנים. ואנו מודים ומברכים השכם והערב אשר קדשנו במצוותיו ומבקשים מלפניו יתברך קדשנו במצותיך. אבל עוד אין אנחנו משיגים בדעתנו התקדשותו וקדושתו של האדם מה היא. שהרי פשיטות דברי הת״כ שהביא רש''י הקדוש, רק יגיד לנו להתרחק מהיפוך הקדושה שהוא הפריצות בעריות. ורבותנו לא הורו לרבים את פרטי עניין קדש עצמך במותר לך שבדברי הרמב''ן כאן, ולרובם ככולם דבריו הם במעלות הצדיקים שכל חפצם במושכלות התוה''ק וסודותיה עד כי מאסו בתענוגות כי ערבו להם ידידותיו מנופת צוף וכל טעם. ואנן הלוואי ונתפוס בשלימות מדרגה הד' בדברי הטור דהיינו: שישבע מן ההיתר כדי שלא ירעב ויתאוה אל האיסור.  מה גם שהרי טובות והנאות העוה''ז הם מהגמול הנזכר שיעדה לנו התוה''ק אם בחוקותיו נלך.. ופשיטא שהמזיר עצמו מדבר מהדברים שברא הבוי''ת להנות בהן בני אדם נקרא חוטא כמובא בגמ. במשמע שבטוב לנו בטוב האנושי הפשוט נצטוינו בקדושים תהיו כי קדש אני. אמנם השם משמואל מביא את קושייתו הנוראה שמקשה סבו השרף מקאצק, כי האיך תיתכן קדושה בבשר ודם.. במשמע שעצם גסות החומר והטבע האנושי הם היפוך הקדושה. מאידך בסה''ק נועם אלימלך תופס בדיבור: דבר אל כל עדת בני ישראל, לומר שצווי זה יהיה כולל את כולם לטובה מריש עד מתת כל דרגין. ויתר על כן מרחיב הרב בליקוטי תורה על שיר השירים לאמור שבחיות היותו של האדם בעולם הזה הוא בבחינת הולך המהלך מעל הסדרים, המדרגות והספירות, ואין שום מעצור לאיש ישראלי יהיה מי שיהיה ובאשר יהיה מלהגיע בכל עת ורגע לרום כל הדרגות בקירבת האלוקים. ומביא את דברי הגמרא בקדושין: על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו.. וגם מובא בגמ' עניין יש קונה עולמו בשעה אחת ופשוטו של דבר שביד האדם להתקדש בתכלית הקדושה בנטיה אחת..  ובספה''ק ראשית חכמה בהקדמתו לשער הקדושה הוא אומר: "וכיון שבא בתורה מאמר זה של קדושים תהיו כ"כ פעמים אף על פי שאינה במניין רמ"ח מצות מכל מקום היא שורש לעשיית כל המצות לשם הַמְּצַוֶּה אותם, כי כיון שיהיה האדם קדוש ומופרש מעניני אהבת עולם הזה, ישתדל לעשות רצון קונו באמיתות, ויתקשר באהבתו יתברך לעשות מצותיו בחשק ואהבה, כי מה לו בעולם הזה ובטובותיו.. כמו שיתבאר בע"ה כיצד דרכי הקדושה ולכן הוכפל בתורה כ"כ פעמים, מרוב התועלת שנמשך מזה לנשמה.."  ואם נדקדק בדבריו הקדושים בתילת הקדמתו ובדברים שהוא מרחיב בהם על יסוד דברי התנחומא בפרשה זו נמצא שהתכלית היא עשיית המצוה לשם מצוויהם, ובהם אנו מקדשים אותו יתברך ומתקדשים בקדושתו הוא.. שהוא מושג גבוה ונשגב מהשגת אנוש במהותו סתום וחתום בסוד היחוד העליון, אבל מוחש מאוד במציאותו  כקידושי אשה לבעלה. שהיא והוא יודעים זא''ז בבחינת ישקני מנשיקות פיהו כפירש''י שם ודברי הזוה''ק  כד בר נש עביד פקודא חדא ולא יתיר בדחילו ורחימו דקודשא בריך הוא בגין ההוא פקודא שריין עליה עשר ספיראן וכל מאן דקיים פקודא חדא כדקא יאות כאילו מקיים רמ"ח פקודין דעשה דלא אית פקודא דלאו איהו כלילא מכלהו רמ"ח.. וכאשר תעלה שלהבת הרצון משרש נשמת האיש היהודי להיות שואל וכוסף, האיך נעלה נבוא ונגיע, ומתי אבוא ואראה פני אלקים, ולו פעם אחת ויחידה בימי חלדנו בעולם הגשמי, לאותה מדרגת דחילו ורחימו שבדברי הזוה''ק לעשות מצוה תמה בדו''ר בלתי לשם צווי נותן התורה ב''ה כמובא בהקדמת הר''ח, אין לנו עצה טובה מאשר לחקור על הדרך אשר נלך ועל המעשה אשר נעשה אצל הצדיקים הקדושים, יחידי הדורות שזכו לעלות ולקום במקום קדשו בשלימות עבודתו ית''ש, אשרי חלקם ואשרי כל שנסתופפו בצילם. וגם כי בימינו דיתמי דיתמי אנן, נבוכים תועים תוהים בארץ תלעובות, כי סעו הם למנוחות ואותנו עזבו לאנחות, אבל בחסדי הבורא השאיר לנו שריד, ועוד חיים עמנו היום כתבי הצדיקים שהיו סמוכים יותר לדורנו בימי קוצר הרוח והעבודה קשה של בין השמשות דסוף גלותנו. והנה לא יאומן כי יספר שכו''כ צדיקים מתנבאים ומזהירים בסגנון אחד על קיללת היישות וההתנשאות וכי אין לך דרך טובה פשוטה וקצרה להיטהר ולהתקדש לקרבת אלקים ולעבדו כראוי מלתפוס ולהידבק במדות הנמיכות והענוה, כי הם ורק הם אלה שיוליכונו לתום עבודתו יתברך לטהרנו ולקדשנו לקרבת אלוקים.. והנה אלה דבריו של בעל הקדושת לוי בפרשה זו : "הנראה לי בזה וכבר האריכו הקדמונים בענין הזה, דהיינו במה שיכול האדם לגשת על עבודת הקודש איזה עבודה שהוא בלב הוי אומר זה תפלה, דהיינו במה שנותן נגד עיניו גדולת הבורא ברוך הוא, ואומר מה אני לבקש ולזעוק לפני המלך הגדול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא הלא אני עפר רמה ותולעה מלא עונות ופשעים, ואחר כך חושב בעצמו מהיום והלאה אני מקבל עלי עול מלכות שמים באמת ובלב שלם וכן בכל יום ויום ילך ממדריגה למדריגה וישמע חכם ויוסיף לקח. וזהו דאיתא נר חנוכה בית שמאי אומרים כו', ובית הלל אומרים מוסיף והולך, פירוש לפי שבכל יום מהח' ימי חנוכה כאשר מקיים מצוה ומצוה גוררת מצוה, אזי מתדבק לעבודת הבורא ברוך הוא ובכל יום כאשר עושה עוד מצוה אזי מתדבק יותר להבורא ברוך הוא ונמצא אז רואה גודל שפלותו, כי כל מה שהוא קרוב יותר אל המלך אזי נראה יותר בעיניו גודל שפלותו ובזה יהיה יכול לבוא אל מדריגת אי"ן ולענוה יתירה. ובית הלל שהיו במדת ענוה ביותר על כן אמרו מוסיף והולך כנ"ל. וזה כוונת המדרש קדושים תהיו, יכול כמוני, תלמוד לומר כי קדוש אני ה', קדושתי למעלה מקדושתכם, דהיינו מחמת רוב קדושתכם אזי נתקדש שמי ביותר. וזהו קדושתי למעלה , דהיינו שנתקדש שמי מחמת קדושתכם. והנה מה טוב ומה נעים לכל איש הישראלי להתדבק במדת ענוה וכמאמר הכתוב  עקב ענוה יראת ה', ואז יגרום שיתקדש שמו הגדול בזה על ידי אנשים אשר הם בוודאי חשובים ועושים מצות ומעשים טובים ואף על פי כן הם בעיניהם כאין נגד הבורא וזהו שנתגדל שמו ברבים. כן יתן לנו השם יתברך מדת ענוה ושאר מדת ישרות. וזהו כוונת עקביא בן מהללאל שמדבר מב' מדריגות הנ"ל. מדריגה הא', דע מאין באת, פירוש שיסתכל האדם תמיד באי"ן הנעלם איך הוא מחיה ומהוה כל העולמות כולם בכל רגע ממש מאין ליש ובלתי חיותו הכל אפס וזו גם כן ולאן אתה הולך, כלומר שכל עשיית המצות כדי שתקרב עצמך למדת האי"ן. מה שאין כן חס ושלום אם לא תעשה רצונו של מקום ותדבק עצמך בגשמיות אזי מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך כו' ולפני מי אתה עתיד כו' לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כיון שהוא במדריגת עבד משפטו לפני המלך דייקא ואינו יודע אם יצא זכאי. וזו כוונת הפסוק קדושים תהיו כי קדוש אני איש אמו ואביו תיראו, היינו שצריך אדם לירא שלא ידביק עצמו בחלק אביו ואמו שהוא הגשמיות ולקדש את עצמו ולבקש ולדבק בחלק הבורא יתברך שמו ויהיה מובדל מהגשמיות. וזו כי קדוש אני ה'  ע''כ:  ובעל הנועם אלימלך אומר בפרשה זו את אותם הדברים ביתר פשטות ומזכיר את דברי עקביא בן מהלאל באבות ואומר "נסמכה כאן מצוות כיבוד או''א להזכיר שתחילת דרך הקדושה היא בזכירת נמיכותנו בבחינת דע מאין באת..״ והנה זה לך האות דקושטא קאי, כי גם גאון גאוני הדור הקודם רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק בעל האור-שמח זי''ע שלא נמנה על החסידים, פתח בפירושו לפרשה זו בספרו משך חכמה עה''ת במוסר מבהיל בעניין נמיכות האדם, וזה לשונו: "קדושים תהיו כי קדוש אני וכו'. בתו"כ לאמר אם מקדשים אתם עצמיכם מעלה אני עליכם כאילו קדשתם אותי. הענין, שהבורא יתברך בעצמותו הוא בלי תכלית ובלי גבול ואינו צריך לשום שלמות זולתו והוא שלם קודם היות העולם כמו לאחר היותה רק מפני שהבורא יתברך רב חסד האציל עולמות עליונים וגלגלים אין חקר ואין מספר וכולם מספרים הודו וכבודו ומשיגים הממציאן הבורא יתעלה. ונקודה אחת שם במשטר הגלגלים חומר גס ועב גלגל הארץ והוא קטן מכל הגלגלים ובה נמצאים לאלפים. ומהם ברא נמצא קטן וחלוש המזג גבוה קרוב לג' אמות, והוא הולך שובב בלי ידע הממציאו והמנהיגו והשגתו אינו בטבעו, לכן אין מי שיכריחו רק הרשות נתונה. והוא כולל ענינים הפכיים רבים עול וצדק, רע וטוב, שכל ושכלות, מגונה ונאות, עצלות וזריזות וכיו"ב וכו'.. "   ומכאן שאין תועלת באריכות הדרוש, כי לא המדרש עיקר וגו'  וניכרים דברי אמת, להעיר ולהתריע, לזכור ולהזכיר כדברי המסילת ישרים את הידוע מכבר ומפורסם פרסום גדול, כי חלק ה' עמו יעקב חלק נחלתו. כל איש ישראלי חייב יכול וקרוב להתקדש בקדושתו  והוא יתברך קורא ומזרז באלף לשונות, פתחו לי פתחו לי כחודו של מחט, שמע ישראל ושמע הוא אותיות שאו מרום עיניכם והתבוננו בנוראות גדולות בוראיכם ותבינו אפסות יישותכם הגשמית. שמחו בהשם וגילו במצוותיו הכל מתוקן לסעודה וכל טוב הארץ לפנינו בתיקון נשמתנו להתדבק בבוראנו לטוב לנו ולבנינו עד עולם.  אנא א-ל נא רפא נא טפש טפשות לאומיך.. הערה נא עלינו רוח ממרום להכניע רוחנו לפניך בתכלית הנמיכות וההתבטלות לעבדך בלב נכון בדחילו ורחימו לטוב לנו ולהחיותנו כהיום הזה.  א''ס. 

ע''כ דברי רבינו שליט''א

טוב עין הוא יבורך:

מי שברך אבותנו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את אוהבנו אהובנו הרב המשפיע המפואר כש''ת הרב חיים שליט''א בעל האכסניא לדברי רבינו שליט''א ובשכר זה השי''ת ישמרהו ויחיהו בבריות גופא ונהורא מעליא וישלח ברכה בכל מעשי ידיו, עם כל ישראל אחיו ונ''א. 

יהודי פשוט

לאנדאן