מעיל מכפר על לשון הרע" [ערכין, טז, א] מסופר על הרב משה פיינשטיין זצ"ל שקרה פעם, בשעה שסעד את ליבו בפת שחרית, היו לפניו שתי שקיות חלב מחברות שונות, ושתיהן היו ידועות בהכשרן המהודר. והנה, כשרצה הרב פיינשטיין למזוג לעצמו חלב מאחת השקיות, נראה היה כנמלך בדעתו, הוא החזיר את השקית למקומה, ולקח במקומה את השנייה.
תלמידיו
שראו את המעשה, הסיקו, כי הרב משה פיינשטיין אינו סומך על הכשרות של החברה
הראשונה, ועל כן הוא מעדיף את החלב מהחברה השנייה. מפה לשם התפרסם הדבר
בכל אמריקה, למען לא יכשלו המדקדקים בכשרות. השמועה עשתה לה כנפיים, וכל
בעלי העסקים שסחרו עם אותה חברה: חנויות, אולמות, בתי מלון וכד', ביטלו את
קשריהם עם אותה חברה, והגיע המצב לידי כך שהחברה כמעט פשטה את הרגל.
בעלי החברה הגיעו אל הרב משה פיינשטיין בשאלה, מה פגם מצא בתוצרתם וכיצד יוכלו לתקן את הדבר?
הרב
פיינשטיין לא הבין על מה הם מדברים, והוסיף עוד ואמר להם, שאף היום שתה
מהחלב שלהם, ואם הם רוצים הוכחה, שיגשו למקרר ויבדקו. כאשר ביררו מהו הדבר
שגרם לאנשים לחשוב בטעות שאינו סומך על ההכשר של אותה חברה_אמרו לו תלמידיו
שבמו עיניהם ראו איך העדיף את החלב של חברה אחרת על פני החלב של חברה זו.
חייך הרב משה פיינשטיין ואמר: "יודעים אתם מדוע לא השתמשתי באותה שקית חלב
ולקחתי את השנייה? פשוט מאד, השקית היתה ריקה, לא היה בה חלב".
ממעשה
זה ניתן ללמוד עד כמה חייב אדם להיזהר במשנה זהירות שלא להוציא דיבורים
מיותרים מפיו, ובפרט בדברים שעלולים להזיק ולהפסיד את בזולת, עד שיבחן את
הדברים היטב, אם הם אמיתיים, אם יש בהם תועלת, ואם מותר על פי ההלכה
להוציאם מפיו. (על פי "להתענג בתענוגים" להרב י. גרינבוים)
בספר
זכירה לרבנו אפרים, גזירות אשכנז וצרפת, מסופר על הבחור משפייר, ר' יצחק
ב"ר אשר [ נכד ריב"א מבעלי התוספות ] שנעקד על קידוש השם עם יהודים אחרים
בעלילת דם. הי"ד. היה זה בשנת ד'תתקנו , כ"ט אדר א'. (מתוך לוח "דבר בעתו")
תזכורת קלה להיותן אנטישמיות מקדמת דנא , ומאז ועד היום אין זה ברור לאן
נעלמו שמעון ולוי מעם ישראל...
שבת
שלום ומבורך , וחודש אדר ב' לגאולה וישועה. תודה רבה רבה בשם החתן והכלה
היתומים, לרבים שהרימו תרומתם, "ויהי רצון שאבי יתומים ודיין אלמנות ישיב
לכם כגמולכם כהנה וכהנה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.