המרא דאתרא הצדיק רבי חיים שמעון פינטו שליט"א:התלבטתי במשך 49 שנים, אם לספר את הסיפור הזה, החלטתי לפרסם את הסיפור המדהים הזה בשל מוסר ההשכל שבענין

התלבטתי במשך 49 שנים,אם לספר את הסיפור הזה, החלטתי לפרסם את הסיפור המדהים הזה בשל מוסר ההשכל שבעיניין.
בשנת תשכ"ט במרחשון 1969 למניינם היה עיניין שבגינו היה עלי להיות בבית הדין בת"א,יחד עים הרב הגדול מר חמי,רבי מאיר אבוחצירא זצוק"ל, ורבי יעקב בן חמו,(המכונה איבא עזיזי),בבית דינו של הרב הגאון,רבי רפאל עבו,אב"ד ת"א, יחד עים רבי עמרם אזולאי ועוד דיין.באותו מעמד חתמתי את שמי ואת שם מר אבי, חיים שמעון, בן הרב משה אהרן פינטו, רבי רפאל עבו הביט בי ושאל אותי:"האם ר' משה אהרן פינטו מהעיר מוגאדור הוא משפחה שלך?"עניתי לו : "זה אבי." שאל אותי האם הוא עוד חי, עניתי לו כן, וסיפרתי לו שאבי הגיע עולה חדש וגר באשדוד.

רבי רפאל קם במעמד ההוא ממקומו ואמר: האיש הזה הוא איש אלוקים,אני רוצה ללכת לראות אותו" אמרתי לו, אין בעיה,הוא שאל אם אבי עדיין ממשיך בהסגר שלו, כי הוא ידע שבמוגאדור, אבי לא היה יוצא מהבית, עניתי לו שאבי השלים את ה40 שנה והוא התרגל לא לצאת החוצה, חוץ מתפילות שבת, והוא גר באשדוד.
הצדיק רבי מאיר אבוחצירא זצוק"ל שאל: מה העיניין כאן? רבי רפאל אבו פתח את פיו והחל לספר :בשנת 55 למניינם, הייתי במרוקו בשליחות בעניין חיזוק היהדות ופתיחת מוסדות תורה במרוקו , ורישום תלמידים מובחרים אשר ישלחו לישיבות מחוץ לגבולות מרוקו, אם ללונדון, לצרפת או ארה"ב, רשמנו בין 50-60 תלמידים, אך לא היה באפשרותנו לממן את נסיעתם, הסתובבנו ברחבי מרוקו כדי לגייס מימון והיה מאוד קשה, עד שנודע לנו שבעיר מוגאדור, יש בה יהודים נדיבים ועשירים שיכולים לעזור לנו במימון.

נסענו לעיר מוגאדור של בית הרב הקדוש המלוב"ן רבי חיים פינטו במלאח , הגענו בצהריים בשתיים עשרה, היות והיינו זרים בעיר, ובאותה תקופה שלטו הצרפתים במרוקו והיה עוצר בעיר, ליוו אותנו חיילים צרפתים עד לבית הרב.פתחו לנו את הבית, הכניסו אותנו וקיבלו אותנו בסבר פנים יפוצ, הרבנית ארגנה לנו סעודה, הציעו לנו מיטות ונשארנו לישון אצלם.למחרת בבקר סיפרנו את סיבת בואנו לסוויארה לעיר מוגאדור, סיפרתי להם שאני מארץ ישראל מהעיר טבריה , שהגעתי על מנת לארגן מוסדות תורה ליהודי מרוקו, וגם על מנת לקחת תלמידים טובים שיתאימו, למוסדות תורה באנגליה צרפת ובאמריקה,ב"ה מצאתי קבוצה של תלמידים, אך לצערנו הרב, לא נמצא מימון עבור הטיסות של התלמידים הללו וכי הוצע לי להגיע לעיר מוגאדור, בה יש נדיבים הידועים נדיבותם.

סיפרתי לרב, כי ביקרנו אצל רבי יוסף מלכה מנבחרי העיר מוגאדור והוא הציע לבוא הנה , כי אנשים פה מעריכים ומכבדים הרבה מאוד את אבותיו הקדושים ובוודאי אמרתי לו, דבריך יישאו פרי אצל נדיבים.רבי רפאל המשיך וסיפר כי , אבי עליו השלום בערה בו אש התורה , ומהדברים ששמע, ועל אף שהיה בהסגר ולא יצא מפתח ביתו, שלח לקרוא נגיד ניסים לוב, למר מאיר עטר, ליוסף רבוח, שהיה ראש הקהילה, ויקטור ברמי, שהיה חותנו של אנדרה אזולאי יועץ המלך ( ביתו אודרה אזולאי מכהנת כיום כמזכ"ל אונסק"ו) הנ"ל היו מוכנים לתת סכום גדול של כסף , לאותה תקופה, אבא שאל את הנדיבים, אם יש עוד אדם בעיר שמסוגל לממן את כל היתרה אמרו לו יש פלוני אלמוני(ששמו שמור במערכת) שהוא הסיטונאי של כל הטרפות בעיר, שמוכר לנוצרים שבכל איזור הדרום, והוא לא שומר שום מצוות, לא גר עם יהודים , ורחוק מאוד מיהדות.

כאשר שמע אבי את השם של היהודי , אמר: דווקא הוא שולח לי תרומות כל חודש, ומאחר ואני יודע שזה כסף טמא, איני משתמש בו, אלא נותן אותו לנצרכים. אבא עליו השלום , ביקש שיקראו ליהודי הנ"ל , אותו פלוני הגיע, לא הבין מה לו ולרבי משה אהרן פינטו,אשר לא ראה אותו מימיו, כאשר ראה את כבודת העיר והרבנים, נבהל מה רוצים ממנו. אבא סיפר לאיש את הכל ואמר לו: אני יודע שאתה רחוק מתורה ומצוות,רחוק מיהדות, אני יודע שבינך יחידך אינו נימול, אך אני מבין שאם אתה שולח לי פעם בזמן תרומה לכבוד אבותיי הקדושים, בוודאי יש איזושהי נקודת אמונה בליבך, שמקשרת בינך לבין יהדות, והיהדות כולה היא תורה מצוות ומעשים טובים , ואתה התרחקת מרחק עצום מאוד.יש לי הצעה בשבילך אמר לו אבי, שתצטרך אותה ליום פקודה , הרי נאמר " מי גבר יחיה ולא יראה מוות, ימלט נפשו מיד שאול" היות ואתה מבין שיום אחד תצטרך לתת דין לפני מלך מלכי המלכים , על שהתכשחת ליהדות ועל שהתנתקת בכלל והתרחקת לגמרי מהיהדות ומהקהילה, ואני יודע מראש, לחזור למקורות יהיה לך קשה ולא תחזור,כי אתה מושרש עמוק ותפוס מידי השטן,ועוד דברים קשים נאמרו, שרבי רפאל לא ממש זכר, והתעל איך היהודי ישב הקשיב ולא הגיב.
הנ"ל ישב והיה מקשיב ודומע ונראה היה כי הכניע את ליבו ואמר לרב, אני יודע מראש שקשה לי לעשות מהפך בנפשי, אבל אני מוכן לשלם את כל הכרטיסי טיסה לכל מקום שתבקשו.כל הנוכחים הסתכלו על היהודי, וחשבו שהוא עומד לחזור בתשובה.
שאל הנ"ל : האם מעשה זה יכול לזכות אותי לעולם הבא?אבי ענה לו: מי יודע אם יש לי עולם הבא אולי עכשיו קנינו לעצמנו את העולם הבא, על ידי מעשה זה.הנ"ל הלך והביא תיק מלא כסף, ומסר אותו לרבי רפאל עבו.לאחר שרבי רפאל סיים לספר את הסיפור הזה , היינו כולנו בהתפעלות גדולה,ואז שאל מתי אפשר לראות את הצדיק ר' משה אהרון פינטו, למחרת הגיעו אלינו הביתה לאשדוד, ר' רפאל אבו, ר' אליהו שרם,רבי עמרם אזולאי ואותו דיין שהיה בבית הדין.

כשהתחילו לספר את הסיפור לאבי, אמר להם אבי עליו השלום, איני זוכר אתכם ואני לא זוכר את הסיפור, בסך הכל הגעתי עולה חדש לישראל, ואינני זקוק לסיפורים כאלה, כי אנני זוכר, הם התפעלו מההכחשה שלו ומצניעותו, וכשאני פניתי לאבא ושאלתי אותו: איך אתה לא זוכר סיפור כזה שהיה?" אמר: כתוב" כי זוכר כל נזכרות אתה ואין שכחה לפני כסא כבודך" רק הקב"ה זוכר את כל פרטי הסיפורים ואם נשכח פרו אחד מהסיפור, כאילו כל הסיפור לא היה, מאחר והרבה שנים עברו, נשאר רק פירורי הסיפור.

היום אני יכול לספר , לפני כשלושה שבועות ביקר אותי אותו נכד של אותו יהודי הנדיב,בלבוש חרדי, בעל הדרת כבוד, הנכד הינו בעל מוסדות תורה, והינו אחד מראשי הישיבות המובילים בארצנו, נחשב לתלמיד חכם גדול, מצד כבודו וודאי שאיני מזכיר את שמו.מוסר השכל הנלמד ממשב נורא זה, שמעשי אבות משרה לבנים ולנכדים ולבני ביניהם.