גם בזמן הקשה באבלותו על בניו לא שינה אהרון וקיים את הדלקת הנרות כבזמן שמחה
"בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת"
"בהעלותך את הנרות" זהו שאמר הכתוב "יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו" (במדבר רבה פרשה טו, ס"ו). ומה הקשר של הדברים?
ב. וכן "דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", והקשה רבנו הגדול בעל האור החיים הקדוש זצוק"ל למה כפל הכתוב לומר "דבר ואמרת", ומדוע שינה את טעמו מדיבור לאמירה?
אלא אפשר לבאר ולומר על פי מה שהובא ברבנו החתם סופר זצוק"ל, אמרו רבותינו "ויעש כן אהרון להגיד שבחו של אהרון שלא שינה" דהנה פסק הרמב"ם (הלכות ביאת המקדש פ"ט, ה"ז) שהדלקת המנורה כשרה בזר, אך אהרון הדליק בעצמו כל ימי חייו, כי כהן גדול נוטל חלקו בראש ומי יאמר לו מה תעשה.
אך ביום הראשון שמתו בני אהרון, ומדרך אבל שלא הדליק נרות, כדאיתא במדרש (איכ״ר פ"א, ס"א) מלך בשר ודם אבל מכבה פנסין, ונהי שנצטוה "ומן המקדש לא יצא" שלא לחלל עבודתו ושלא להניחה מפני אבלו, מכל מקום בהדלקת נרות שכשרה בזר לא היה מחויב להדליק ביום ההוא, ואפילו הכי לא שינה להראות שקיבל דין שמים באהבה עכ"ד.
***
אך נקשה, מהיכן ידע אהרון שמותר לו להדליק המנורה אף ביום שמתו בניו, אולי באמת לא נאמר לו "ומן המקדש לא יצא" אלא באלו העבודות שאינן כשרין אלא בו, מה שאין כן הדלקת המנורה שכשרה בזר, אין לו לעשות בשעת אבלו?
ואפשר לומר שעל דבר זה רמז הכתוב בכפל הלשון "דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות", כי ידוע שדיבור הוא לשון קשה ואמירה היא לשון רכה, ובאה התורה ללמדנו שבין אם יש זמנים של "דבר" שזה זמן קשה, ובין בזמן שיש "ואמרת" שזה זמן של חסד ורחמים, יכול אהרון להדליק את המנורה.
ופה באה התורה ללמדנו את גדולתו של אהרון שקיבל את הדין באהבה ונפשו הייתה שלימה עם רצון ה', והדליק הן בזמן שבניו חיים והן בזמן שבניו מתו בשמחה ובדבקות גדולה את המנורה.
וזה עומק דברי המדרש שמביא את הפסוק "יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו" שהצדיקים והקדושים אין מחסור בעבודתם, הן בזמנים נוחים וטובים והן בזמנים שקשים ואסונות פוקדים אותם.
**
וזהו מוסר גדול לכל יהודי, לעבוד את הקב"ה הן בזמנים של נחת ושמחה והן בזמנים של חורבן ואבל וימים קשים.
ולא כאנשים כאשר קורה אותם דבר, מבעטים ומאבדים את צלילות המחשבה ונרפים מדרך ה', אלא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום" (דברים ד, ד) להיות דבקים בהקב"ה בכל עת ובכל זמן ובכל מצב אשר נמצאים בו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.