ד. וְהוּא הַדִּין, אִם יָצָא קוֹל עַל אֶחָד, שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה אוֹ שֶׁדִּבֵּר דָּבָר, שֶׁלֹּא כָּרָאוּי עַל פִּי הַתּוֹרָה, בֵּין שֶׁהוּא אִסוּר חָמוּר וּבֵין שֶׁהוּא אִסוּר קַל, אֲפִלּוּ הָכֵי אָסוּר לְקַבְּלוֹ לְהַאֲמִינוֹ בְּהַחְלָטָה, רַק לָחוּשׁ, עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר הַדָּבָר, וְעַל אַחַת כַּמָה וְכַמָה שֶׁיִּזָּהֵר מְאֹד, אִם רוֹצֶה לְסַפֵּר אֶת הַדָּבָר לַאֲחֵרִים, שֶׁלֹּא יְכַוֵּן לְהַעֲבִיר הַקוֹל וּלְגַלּוֹתוֹ יוֹתֵר, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְעֵיל בִּכְלָל ב' סָעִיף ג', עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.