כבר עשרות ואולי מאות שנים לא יכלו לספק את רצון הכל, ומאז קמה האידיאולוגיה החרדית הרבה פנים היו לה, כל אחד בכיוונו, ולכן לא היה פלא מדוע כל אחד שם את הדגש על משהו אחר, מעולם לא היתה הסכמה הדדית כמעט בשום נושא, מה שייחד אותה, כשזה אמר יום זה אמר לילה, ועל כולם צריכים היו למצוא גימיק עם מה 'לחיות', עליו לבנות אידיאה ועם זה להעביר את החיים
מי שילמד את ההיסטוריה החרדית במיוחד בחמישים שישים השנים האחרונות ימצא איך שבכל תקופת מעבר שבין הנהגה להנהגה המחזות והתצוגות השתנו, ומה שהיה כל כך חשוב בעבר הפך להיות היום לא חשוב כלל, מי שלחמו למען אידיאה מסויימת שינו אותה על פי הצרכים שלהם, כשהחליטו כי יש עתה משהו יותר חשוב, ועל כולם מה שמצער לומר, כי מה שהוביל והכריע בנושאים האלו היו חישובי הנהגה ושלטון פנימי, סביב הענין הזה סובב כמעט הכל
עד להיכן מרחיקים הדברים נמצא משהו מדהים, מי שלכאורה היו צריכים להיות כל כך רחוקים ממערכה על 'חוק הגיוס' דוקא הם משתוללים. קחו למשל את נטורי קרתא והקנאים שאינם מכירים במדינה כלל, מבחינתם חוק המדינה הוא כקליפת השום, והם מפגינים נגד 'חוק' של המדינה? אבסורד אידיאולוגי. ולצידם מי ששלטו ברחוב הליטאי מי שהיו בעד השתתפות בבחירות בעד לקיחת כסף מן הממשלה, מי ששיתפו פעולה בכל נושא וענין למען הרבות סוס, הם אלו שעתה משחקים פני קנאים משחקים כאילו לא לוקחים מן המדינה ומשתפים פעולה עם מי שאינם מכירים במדינה כלל. ולא די בכך, מדובר במי שנאבקים בכל כוחם שישבצו איש שלהם ברשימה החרדית לכנסת על זה כל המאבק, הם משחקים עתה אנטי מדינה
ימינו אלה הם ימי 'גזירות', ותשאלו מה יום מיומיים? שום חוק חדש לא חוקקו כל בת דתית יכולה להצהיר על דתיותה ומשוחררת אוטומטית, אבל אם חלילה ישתקו ולא יעשו דבר אז לשם מה הם חיים? בעבר היה להם חשוב להתעלות בתורה, היום זה כלל לא חשוב ומספיק, אין להם כל טעם בתורה, טעמם בשלטון הליטאי והחרדי ומסביב לענין הזה סובב הכל וה'גזירות' הם סם החיים הם הבנזין בלעדיהם אי אפשר לעשות דבר, מפני שהציבור כציבור כבר אמר את דברו, הם במיעוט ויודעים כי הדרך היחידה להבטיח נוכחות הוא באלימות פיזית ומילולית, ולשם כך הם ממציאים 'גזירות' זה סם חייהם
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.