מאת יהודי יקר
בשבוע האחרון לא יכולנו להתעלם מהמתח שהורגש בחלל אצל מרבית מאזרחי ישראל, שבת בריתנו ארצות הברית תתחיל להכיר בירושלים כבירת ישראל, ותממש זאת בפועל על ידי העברת השגרירות מתל אביב לירושלים, ותקוותינו כי בעקבות כך שאר המדינות ילכו בעקבותיה.
לא ישכחו דברי בן גוריון במושב הכנסת (13 דצמבר 1949), "מדינת-ישראל הייתה ותהיה רק בירה אחת - ירושלים הנצחית. כך היה הדבר מלפני שלושת אלפים שנה, וכך זה יהיה, כפי שאנו מאמינים - עד סוף כל הדורות."
ב - 30 יולי 1980 נקבע בכנסת חוק יסוד כי "ירושלים תוכר כבירת ישראל". מלבד ההכרה בירושלים כבירת ישראל, אשר בו בדרך כלל נמצאים מרבית משרדי הממשלה, משכנם של ראש הממשלה, והנשיא, בתי המשפט הגבוהים. שגרירים ונציגים רשמיים של מדינות זרות, לעיר הבירה ישנו תפקיד נוסף בשימור, ייצוג של תרבות העם או המדינה, ירושלים היא ללא ספק מהווה "סמל היסטוריה ותרבות העם היהודי".
למרות חילוקי הדעות הקיימים בזירה הבין לאומית בעניין תוקף חוק היסוד של מדינת ישראל בהכרת ירושלים כבירת ישראל, על לנו לשכוח מהיסטוריה הקדומה "כי ישראל היא מדינת העם היהודים" שלזאת ניתנה החלטתה באו"ם המגבה את קיומה של מדינת ישראל כמדינת היהודים.
דוד בן גוריון הציג מיד עם הקמת המדינה את הצעת "חוק השבות" בפני הכנסת במילים הבאות:
"חוק השבות הוא מחוקי השתייה של מדינת ישראל.... חוק זה קובע, שלא המדינה מקנה ליהודי מחוץ לארץ זכות להתיישב במדינה, אלא זכות זו טבועה בו באשר הוא יהודי… אין המדינה מקנה ליהודי הגולה זכות לשוב. זכות זו קדמה למדינת ישראל, ..... זכות זו מקורה בקשר ההיסטורי שלא נפסק אף פעם בין העם לבין המולדת.....חוק השבות אין לו דבר עם חוקי הגירה. זהו חוק ההתמדה של ההיסטוריה הישראלית."
אולם לדאבוננו, ישנה אוכלוסיית גדולה (ובניהם רבים מיוצאי אמריקה) שמאהבת ישראל הגיעו לארץ אבותיהם, ועם כל הרצון להכרה בין לאומי בירושלים כבירת העם היהודי, לאוכלוסייה זו זה רק החלק הטפל.
ישנם יהודים רבים אשר מצפים לנו, כאשר אנשי ממשל ופקידים אשר בכוחם לשנות חוקים ונהלים, ונתונים לכוח השפעה במשרדי הממשל השונים. ובמקום לשנות ולהקל מעל אותם יהודים אזרחי חוץ החפצים לשוב להתגורר בארץ אבותיהם אשר נטשה בעקבות הגלות, נתקלים אנו בתוצאה הפוכה של קושי וחוסר היכולת שלהם להתמודד מול מבוך הביורוקרטיה, והחוקים אשר לפעמים פוגעים בהם.
יתר על כן האבסורד, הוא חוסר היכולת להסדיר את אשרת כנסתם לישראל באופן חוקי לחפצים לשהות באופן חוקי בישראל . האם יתכן שאלו שחוק השבות חל עליהם (יהודים) יקראו כמהגרים?
בטוחים אנו כי מדינת ישראל תשנה את גישתה בעניין, ותיישם בפועל את ההכרה כי מדינת ישראל הינו בית העם היהודי כעדיפות עליונה, ויחד נעודד לתת את האפשרות לאחינו היהודים בתפוצות לקיים נבואת הנביא "ושבו בנים לגבולם (ירמיהו פרק לא פסוק טו)'".
בשבוע האחרון לא יכולנו להתעלם מהמתח שהורגש בחלל אצל מרבית מאזרחי ישראל, שבת בריתנו ארצות הברית תתחיל להכיר בירושלים כבירת ישראל, ותממש זאת בפועל על ידי העברת השגרירות מתל אביב לירושלים, ותקוותינו כי בעקבות כך שאר המדינות ילכו בעקבותיה.
לא ישכחו דברי בן גוריון במושב הכנסת (13 דצמבר 1949), "מדינת-ישראל הייתה ותהיה רק בירה אחת - ירושלים הנצחית. כך היה הדבר מלפני שלושת אלפים שנה, וכך זה יהיה, כפי שאנו מאמינים - עד סוף כל הדורות."
ב - 30 יולי 1980 נקבע בכנסת חוק יסוד כי "ירושלים תוכר כבירת ישראל". מלבד ההכרה בירושלים כבירת ישראל, אשר בו בדרך כלל נמצאים מרבית משרדי הממשלה, משכנם של ראש הממשלה, והנשיא, בתי המשפט הגבוהים. שגרירים ונציגים רשמיים של מדינות זרות, לעיר הבירה ישנו תפקיד נוסף בשימור, ייצוג של תרבות העם או המדינה, ירושלים היא ללא ספק מהווה "סמל היסטוריה ותרבות העם היהודי".
למרות חילוקי הדעות הקיימים בזירה הבין לאומית בעניין תוקף חוק היסוד של מדינת ישראל בהכרת ירושלים כבירת ישראל, על לנו לשכוח מהיסטוריה הקדומה "כי ישראל היא מדינת העם היהודים" שלזאת ניתנה החלטתה באו"ם המגבה את קיומה של מדינת ישראל כמדינת היהודים.
דוד בן גוריון הציג מיד עם הקמת המדינה את הצעת "חוק השבות" בפני הכנסת במילים הבאות:
"חוק השבות הוא מחוקי השתייה של מדינת ישראל.... חוק זה קובע, שלא המדינה מקנה ליהודי מחוץ לארץ זכות להתיישב במדינה, אלא זכות זו טבועה בו באשר הוא יהודי… אין המדינה מקנה ליהודי הגולה זכות לשוב. זכות זו קדמה למדינת ישראל, ..... זכות זו מקורה בקשר ההיסטורי שלא נפסק אף פעם בין העם לבין המולדת.....חוק השבות אין לו דבר עם חוקי הגירה. זהו חוק ההתמדה של ההיסטוריה הישראלית."
אולם לדאבוננו, ישנה אוכלוסיית גדולה (ובניהם רבים מיוצאי אמריקה) שמאהבת ישראל הגיעו לארץ אבותיהם, ועם כל הרצון להכרה בין לאומי בירושלים כבירת העם היהודי, לאוכלוסייה זו זה רק החלק הטפל.
ישנם יהודים רבים אשר מצפים לנו, כאשר אנשי ממשל ופקידים אשר בכוחם לשנות חוקים ונהלים, ונתונים לכוח השפעה במשרדי הממשל השונים. ובמקום לשנות ולהקל מעל אותם יהודים אזרחי חוץ החפצים לשוב להתגורר בארץ אבותיהם אשר נטשה בעקבות הגלות, נתקלים אנו בתוצאה הפוכה של קושי וחוסר היכולת שלהם להתמודד מול מבוך הביורוקרטיה, והחוקים אשר לפעמים פוגעים בהם.
יתר על כן האבסורד, הוא חוסר היכולת להסדיר את אשרת כנסתם לישראל באופן חוקי לחפצים לשהות באופן חוקי בישראל . האם יתכן שאלו שחוק השבות חל עליהם (יהודים) יקראו כמהגרים?
בטוחים אנו כי מדינת ישראל תשנה את גישתה בעניין, ותיישם בפועל את ההכרה כי מדינת ישראל הינו בית העם היהודי כעדיפות עליונה, ויחד נעודד לתת את האפשרות לאחינו היהודים בתפוצות לקיים נבואת הנביא "ושבו בנים לגבולם (ירמיהו פרק לא פסוק טו)'".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.