אין בעל הנס מכיר בנסו

מאת תושב תל ציון

הנה קטע מידיעון מנהלת הישוב החרדי תל ציון:

תרגום הדברים הוא: צוות של שני ערביים 'פלסטינאים' מסתובבים ומרגלים ורואים את ערוות תל ציון, והתירוץ הביטחוני הוא שיש 'שומר צמוד', שמלבד שכל מי שנמצא שם רואה שהשומר לא בדיוק שומר, אם בכלל הוא נמצא ולא לקח לעצמו חופש של כמה דקות, ועוד שהשומר הוא סתם אזרח עם רישיון לאקדח להגנה עצמית, ולא אחד שעבר קורס מאבטחים בהצלחה.

ועוד אין כאן התמודדות עם הסכנה העתידית, שבינתיים הפועלים האלו ממפים את כל הישוב (שלא כפועלי בניין שרק עובדים במתחם סגור), רואים למשל איפה יש גני ילדים ובתי ספר, מתי הם נפתחים ונסגרים, איך הם מאובטחים, וכו', ויכולים לשמור את המידע לעצמם או למסור אותו למפגעים אחרים.

זאת ועוד, למה בכלל להעסיק אויבים? וכי אין מספיק יהודים הדורשים עבודה? איפה 'או קנו מיד עמיתך'?

אבל המעניין ביותר, הוא שאותו יו"ר הנהלת הישוב, אבי אביטל, חייב את חייו לטוביה ינאי ויסמן הי"ד, שרץ להציל אותו מדקירות מחבלים ברמי לוי שער בנימין בידיים חשופות כשלא היה לו סיכוי לשרוד (לכאורה נגד ההלכה, שהרי וחי אחיך עמך, מכאן שחייך קודמין לחיי אחיך, בב"מ סב), אבל במקום להסיק מסקנות שצריך להיזהר בתכלית הזהירות מהאויבים ולדאוג שדבר זה לא יקרה בתוך ישובו, להפך, הוא מכניס את הסוס לטרויה.

בפרשת עגלה ערופה, הזקנים צריכים לומר (דברים כא, ז) ידינו לא שפכו את הדם הזה, ומסביר רש"י (שם) 'לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה'. אם מניעת מזונות ולויה נחשב שפיכות דמים, כל שכן שאם ייגרם ח"ו רצח בגלל המרגלים האלה, אבי אביטל לא יוכל לומר ידיי לא שפכו את הדם הזה