רבעה מנדטים, זה מה שמנבאים לאריה דרעי בבחירות הקרובות. הנדיבים יותר נותנים לו חמישה. בד בבד עם הגלישה במדרון הסקרים החלקלק נחקר דרעי כבר שלוש פעמים בגין חשדות לעברות מס בעסקאות נדל"ן, ולהעברת מאות אלפי שקלים מכספי מדינה לעמותות בשליטת משפחתו. אף שלעתים נדמה שהאריה הוא בעצם חתול בעל תשע נשמות, נראה שעכשיו הוא הגיע לנשמה הפוליטית האחרונה שלו.
בשבוע שעבר הוא השתתף בכינוס הרבנים החרדים 'בנועם', ואמר בנועם דברים מאוד לא נעימים על הציונות הדתית. "גם כיפות סרוגות היום, בקהילות גדולות מאוד, בעיקר במרכז הארץ, הם כבר על גבול הרפורמה", אמר שם דרעי. "מי שיודע איך מתנהלים בתי הכנסת וסדרי התפילה, ממש שינויים גדולים מאוד... נכון - זה עם כיפות יותר וישראלי יותר, אבל זה על גבול הרפורמה". המתקפה הזאת כללה כמובן הרבה כותרות ותגובות ופרשנויות, ובלי להיכנס אל תוך נבכי האמירה כדאי לנסות לבדוק למה דרעי מתקיף, ואם יש לו אלטרנטיבה למתקפה.
במצבו הנוכחי, בלי פטרון רוחני ועם גיבנת של חשדות, דרעי נמצא על הקרשים. הוא מתנהג כרגע בדיוק כמו הפריימריסטים בליכוד. כדי להשיג כותרת ולגרום לכך שאור הזרקורים יופנה אליהם הם חייבים לייצר פרובוקציה, בהתבטאות או מעשה מוקצן. דרעי מתמודד עכשיו בפריימריס של ש"ס. הוא יודע שבניגוד למתמודדים בליכוד, שהמפלגה תשרוד גם במקרה של התרסקות אישית שלהם, במקרה שלו ההתרסקות האישית עלולה להעלים את ש"ס. ייתכן שהמפלגה החרדית ספרדית שקמה לפני 35 שנה מפרפרת את פרפורי הגסיסה שלה. ולמה?
ראשית, בגלל הישראליזציה והחירות שהחרדים החלו ליטול לעצמם בדפוסי ההצבעה. בדיוק כמו בשיטת ניהול המלאי "נכנס אחרון יוצא ראשון", ובאנגלית last in first out - החרדים הספרדים, שהם האחרונים שנכנסו אל החברה החרדית, הם גם הראשונים לצאת ממנה. ולא רק כי הם נכנסו אחרונים, אלא כי המיקום שלהם בחברה החרדית תמיד היה ליד הדלת, או מחוצה לה. היחס המחפיר שניתן לחרדים הספרדים בכל ממד - בקבלה למוסדות, במגורים בשכונות חרדיות, בשידוכים - גרם להם תמיד להיות אאוטסיידרים. ברגע שמתחולל שינוי, האאוטסיידרים הם הראשונים להיפלט או להימלט.
שנית, החרדיות, ההחמרה, הבידול וההסתגרות זרים לספרדיות ולמזרחיות. חרדים מזרחים זה אוקסימורון מובנה. אין באמת חיה כזו. אם נוסיף לכך את העובדה שמשפחה ספרדית מורחבת ממוצעת מכילה בתוכה חילונים, מסורתיים, דתיים־לאומיים וחרדים, הזליגה החוצה של החרדים הספרדים היא רק זליגה מהמגזר החרדי שהם ממילא לא ממש היו שייכים אליו. חרדי ספרדי לא מאבד את המשפחה כשהוא זולג החוצה, ולכן "היציאה מהמגזר" פשוטה יחסית ואובדן הנאמנות הפוליטית מתרחש בקלות.
שלישית, נראה שחרדים ספרדים כן מתרגשים משחיתות ומחשדות, וכן מבינים את ההבדל בין מפלגה שבראשה עומד רב גדול ורועה רוחני ובין מפלגה שבראשה עומד שועל־אריה פוליטי. הם מפעילים את כפתור הבחירה שלהם.
דרעי רצה להחזיר עטרה ליושנה ולא הצליח - החרדים הספרדים לא נמצאים בחוד החנית של ההנהגה הרוחנית בעם, וגם לא במגזר החרדי. הוא רצה לייצר כוח פוליטי ומנגנון מפלגתי כבד, וכאן במידה מסוימת הצליח. עכשיו הוא ממש מפחד לאבד את ההישג.
אם ההתרסקות מדאיגה אותו והוא רוצה לצבור פופולריות מחודשת על גבן של כל מיני מתקפות תמוהות, הייתי מציעה לו לחשוב מחדש. עליו ללכת ולהביט בעיניים של כל העניים בעם, של אלו הדחוקים לשוליים, של המונים שאוהבים את הדת ואת התורה ואת א־לוהים, גם אם הם לא מקפידים על תרי"ג מצוות. עליו להסתכל בעיניים של הבנות שלא התקבלו לסמינרים, להקשיב ללב שלהן שמלא ברגשי נחיתות, להביט במשפחה הספרדית שלא הסכימו להשכיר לה דירה במודיעין עילית בשל מוצאה. הוא צריך להתחיל לדבר אליהם באמת, מהלב, ולחשוב איך לדאוג להם. המנדט שלו נמצא שם הרבה יותר מבמתקפה על "הרפורמים של הציונות הדתית".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.